החלטת ועדת הכספים להגביל את שכר הבכירים במוסדות הפיננסיים לפי 35 מהשכר הנמוך בחברה ולא יותר מ-2.5 מיליון שקלים, אם אכן תיושם ותעבור כחוק במליאת הכנסת, היא החלטה משמעותית שיכולה לצמצם ולו במעט את הפערים העצומים בין השכירים העשירים ביותר ובין יתר העובדים בישראל.
פערים אלו הגיעו לממדים מרקיעי שחקים, כאשר לפי נתוני מרכז אדוה, בשנת 2014 עמד ממוצע השכר של המנכ"לים במאה החברות הציבוריות הגדולות הנסחרות בבורסה לניירות ערך על סכום של 417 אלף שקלים בחודש, כ-5 מיליון שקלים בשנה. סכום זה היה גבוה פי 44 מן השכר הממוצע במשק ופי 97 משכר המינימום באותה שנה, 4,300 שקלים לחודש.
שכר הבכירים הגבוה משקף את אחד מהתהליכים הבולטים שהתרחשו בשלושת העשורים האחרונים בישראל, והוא יצירתו של "מעמד המאיון העליון", שבמסגרתו נכללים שכירים ועצמאים ש'התנתקו' מיתר האוכלוסייה תוך שהם גורפים הכנסה גבוהה לאין שיעור מכלל השכירים במשק, לרבות אלו הנמנים על העשירון העליון.
מנתוני מנהל הכנסות המדינה עולה כי בשנת 2011, המאון העליון של בעלי ההכנסות בישראל ריכז בידיו 12.7% מכלל ההכנסה, גידול של 41% מאז שנת 1990. מחקרים בינלאומיים מראים כי נתון זה מציב את ישראל בין הארצות הבלתי שוויוניות ביותר מקרב מדינות המערב, לצד מדינות כמו ארה"ב ובריטניה, והרחק ממדיניות שוויוניות יותר כמו צרפת, הולנד ומדינות סקנדינביה.
בשבדיה למשל, גורף המאון העליון 7.1% מכלל ההכנסות, נתון נמוך יותר מזה שנמדד שם בתחילת שנות החמישים. הבדלים אלו מוכיחים שהגידול בחלקו של המאון העליון אינו גזירה משמים , כפי שרבים אוהבים לטעון, אלא תחת זאת, חלוקת עוגת ההכנסות - כלומר איזה חלק מההון שמיוצר בכל מדינה מגיע לכיסיהם של העשירים ביותר וכמה מגיע לידיהם של יתר העובדים – מקורה בראש ובראשונה במבנה הפוליטי ובמדיניות הכלכלית בכל מדינה.
לאור נתונים אלה החוק שאושר בוועדת הכספים הוא חוק חשוב אך עם זאת, לא מספק. זאת כיוון שההחלטה שהתקבלה נוגעת רק לשכר הבכירים בענפים הפיננסיים (בנקים וחברות ביטוח) ולא לכלל המגזרים, אשר גם בהם חלה בשנים האחרונות עלייה תלולה בשכר הבכירים.
אך יותר מכך, על מנת לצמצם את פערי השכר ולדאוג לחלוקה הוגנת של ההון, יש לדאוג לא רק להנמכת תקרת הפירמידה, אלא גם ובעיקר לשינוי צורתה ולהגבהת רצפתה. תפנית מהותית לחלוקה הוגנת יותר של פירות הצמיחה צריכה לכלול, לפיכך, שינוי כולל בהתפלגות השכר במשק, אשר כיום מתאפיין בחוסר שוויוניות קיצוני, כאשר כשליש מהעובדים במשק משתכרים עד שכר מינימום, וכ-70% משתכרים שכר ממוצע ומטה.
שינויים אלו יוכלו להתרחש רק באמצעות פעולה מתמדת להעלאת השכר הממוצע ושכר המינימום, הן באמצעות חקיקה מתאימה והן באמצעות חיזוק כוח המיקוח של ציבור העובדים ומעמדם, על-ידי חיזוקה של העבודה המאורגנת בישראל.
ירון הופמן-דישון הוא חוקר במרכז אדוה-מידע על שוויון וצדק חברתי בישראל וחבר בהנהגת כוח לעובדים-ארגון עובדים דמוקרטי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו