הסרת הסנקציות מעל איראן הדליקה עוד יותר את הסכסוך השיעי־סוני, שמאיים להמשיך להבעיר את המזרח התיכון • סעודיה קוראת תיגר על איראן, והשבוע אפילו פקיסטן הצטרפה לקלחת, אבל בינתיים רק בדיבורים
שלושה אירועים חשובים מאוד אירעו לאחרונה בהקשר של מאבק האיתנים השיעי־סוני המתנהל במרחב של מזרח העולם הערבי, התחום בין טורקיה בצפון, סעודיה בדרום ואיראן במזרח.
האירוע החשוב ביותר הוא הסרת הסנקציות מעל איראן. בתהליך שהחל עם חתימת הסכם הגרעין חוזרת איראן אל המערכת העולמית, כשיש לה חותמת הכשר אמריקנית כמעצמה אזורית. אינטלקטואלים איראנים הבינו זאת כבר אחרי חתימת הסכם הביניים בין איראן למעצמות (נובמבר 2013) והסבירו זאת בכנסים ברחבי העולם, כזכות ברורה של איראן בגין חשיבותה, עוצמתה, ההיסטוריה שלה והישגיה באזור בכלל ובמשא ומתן בפרט.
אין ספק שתחושה זו של עוצמה ולגיטימציה בינלאומית התחזקה מאוד באיראן אחרי ההסכם הסופי והורדת הסנקציות השבוע. המשמעות היא שאיראן תלך ותתחזק כלכלית וצבאית מעתה ואילך, תוך שמירה על ההסכם, לפחות עד שכלכלתה תשתפר באופן ממשי.
במהלך תקופה זאת איראן תנהג כמעצמה אזורית ומי שלא יקבל את מעמדה, יהיה צריך להתמודד עם כוחה ההולך וגובר ועוצמת שליחיה במרחב. המהלך האמריקני של ההסכם, והמשתמע ממנו לגבי מעמדה של איראן, מהווה מעין הוכחה עבור הסונים להחלטה אמריקנית לעמוד בצד השיעי של המאבק.
יתר על כן, ראשי המדינות הסוניות רואים בכך גם מתן רישיון אמריקני, במובלע אם לא במפורש, לפעולה איראנית יותר אגרסיבית באופן המהווה סכנה לעולם הסוני ולסעודיה בראשו.
פקיסטן - גרעין בשירות סעודיה
האירוע השני בחשיבותו היה תגובת הסעודים, שהוציאו להורג מטיף שיעי שהיה עצור לאחר משפט (גזר דינו ניתן לפני שנה וחצי), כדי לאותת בבירור לאיראנים, וכן לבעלי בריתה של סעודיה ברחבי העולם הסוני, כי לא יוותרו על המאבק בשיעים האיראנים - בוודאי לא כאשר הדברים נוגעים לניסיונותיה של איראן לפגוע בשלמותה של סעודיה על ידי התססת המיעוט השיעי בתוכה.
ההחלטה הזאת דומה מבחינה עקרונית להחלטה קודמת של סעודיה להפעיל כוח בתימן ולהילחם נגד מי שהסעודים תופסים כשליחיה של איראן, החות'ים.
אין ספק, סעודיה משנה את התנהגותה תחת המלך החדש בהובלת בנו, שר ההגנה בן ה־30. זה אומר שסעודיה מוכנה לקחת סיכונים ולשלם מחירים שבעבר לא היתה מוכנה. במקרה זה את מחיר ניתוק היחסים עם איראן, שעליו הוחלט בסעודיה לאחר שמפגינים איראנים שרפו את השגרירות הסעודית בטהרן כמחאה על הוצאתו להורג של אותו מטיף שיעי.
מדינות סוניות נוספות הצטרפו למהלך וניתקו את יחסיהן עם איראן (המפרציות, כוויית, קטאר, בחריין, סודאן), בעוד מצרים, המקבלת כיום סיוע כלכלי רחב מסעודיה, לא עשתה זאת. דווקא סודאן, שהיתה בעבר מחוברת לאיראן, התנתקה ממנה לחלוטין.
הסעודים מעמידים בהובלתם אתגר סוני למאמץ השיעי הנמשך כבר כ־35 שנה, בלי שהסונים הצליחו עד כה להעמיד מולו מחסום של ממש. התוצאות ברורות בעיראק ובלבנון ועומדות בתשתית המלחמה המתמשכת בסוריה והמאבק בתימן.
האירוע השלישי עבר מתחת לרדאר של רוב המדיה במדינת ישראל. המדובר בהודעה פקיסטנית שנמסרה בעת ביקורו של שר ההגנה ויורש העצר הסעודי (אותו בן 30). המארח הפקיסטני הצהיר שפקיסטן תגיב בחומרה לכל פגיעה בסעודיה.
ההצהרה הזאת חשובה ביותר, שהרי מדובר במדינה המוסלמית היחידה שיש לה נשק גרעיני. מקובל לחשוב שלפקיסטן מחויבות מיוחדת לסעודיה בהקשר לנשק הגרעיני, כי סעודיה מימנה חלק מההשקעה של הפקיסטנים בפיתוח וייצור הפצצה.
בין שזה נכון או לא, הרי האיום פקיסטני הוא התפתחות מעניינת. עד כה הצטייר הנשק הגרעיני בפקסיטן כבעל תפקיד בהקשר לסכסוך בין הודו לפקיסטן, והנה הוא משמש לצורכי איום בהקשר מזרח־תיכוני, בסכסוך בין המעצמה השיעית למי שרוצה להצטייר כמעצמה הסונית.
זה שינוי של ממש באיזונים שבין גורמי הכוח במרחב המזרח התיכון כולו. אם פקיסטן תעבור מהצהרה חד־פעמית לכלל התערבות של ממש במאבקים הללו, ישתנה מאזן הכוחות באזור, אבל על פי ניסיון העבר הם יהיו זהירים מאוד מלחייב את עצמם.
מה השפעותיו של הסכסוך המתעצם? ראשית, די ברור שיהיה הרבה יותר קשה לטפל כראוי במלחמה המתמשכת בסוריה. המלחמה הזאת אינה רק מלחמת אזרחים בין חלקים שונים בחברה הסורית. זוהי מלחמה בין שיעים לסונים, כשאיראן עומדת מן העבר האחד וסעודיה ומדינות המפרץ (ובמידה מסוימת גם טורקיה) עומדות מן העבר השני.
גם אם תהיה איזו הסכמה פנים־סורית על תהליך (וזה לא נראה קרוב), לא תהיה שום התקרבות בין איראן וסעודיה, ולכן המלחמה בסוריה תימשך. כמו כן, האיראנים יחפשו את הבטן הרכה של סעודיה, ככל הנראה דרך השיעים הרבים המצויים בסעודיה ובחלק ממדינות המפרץ, והסעודים יגיבו ככל יכולתם, בעיקר בסיוע כספי ואחר למתנגדי השיעים ברחבי המזרח התיכון.
הצלחתם של הסעודים לקנות את ליבה של סודאן ולהוציאה ממעגל ההשפעה האיראני ראויה לציון וחשובה מאוד (גם לישראל, כי סודאן היתה תחנה חשובה בשרשרת הברחת הנשק מאיראן לכיוון רצועת עזה).
עצם האפשרות שלמאבק הקשה הזה תצטרף מדינה גרעינית מעורר שאלות קשות וחששות על משמעות ההידרדרות האפשרית, שהרי קשה מאוד לשלוט במאבקי אין קץ בעלי אופי דתי.
העברת תשומת הלב של פקיסטן לעבר ליבו של המזרח התיכון אינה מהווה בשורה טובה לאזור מורכב ומסוכסך ממילא. מהפך פקיסטני שכזה, אם אינו אירוע חד־פעמי של מס שפתיים לידיד הסעודי, יכול לסבך עוד יותר את המציאות האזורית, ולהתגלות ברבות הימים כנקודה משפיעה מאוד על האזור. בינתיים זה לא נראה כנקודת מפנה אלא כאירוע בודד, גם אם חשוב כשלעצמו. צריך יהיה לוודא כל העת שאין פני פקיסטן למעורבות ישירה שכזו.
הלקח של ישראל מכל האירועים האחרונים צריך להיות חד וברור: אל לה לישראל להסתבך במאבק כה מורכב ועמוק, בסכסוך הדתי בין שיעים לסונים בתוך האיסלאם, ובין ערבים לפרסים באזור המפרץ. ישראל צריכה להקפיד על שמירת האינטרסים שלה, כולל נטילת סיכון עקב שימוש בכוח, אך עם הרבה שיקול דעת, ללא יומרות גדולות, ובמדויק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו