למרות שורה ארוכה של התבטאויות פוגעניות כלפי קבוצות אתניות ודתיות, נשים וישויות מדינתיות לא מעטות, ממשיך המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ לשמור על מעמדו המוביל במירוץ הרפובליקני לתפקיד המועמד לנשיאות ארה"ב. באופן פרדוקסלי, ככל שאמירותיו הופכות להיות תוקפניות, בוטות ומעליבות יותר, כך גם מתחזק מעמדו בקרב צאן מרעיתו הרפובליקני. וכך, למרות שתביעתו הדרמטית לאסור באופן גורף את כניסתם של מוסלמים לארה"ב היתה אמורה להוות קו פרשת מים עבורו, ולהוביל באופן מיידי לשחיקה דרמטית ברמת התמיכה הציבורית במועמדותו בקרב הבסיס הרפובליקני, אין לפי שעה עדויות לכך, ויתרונו הבולט בסקרים על כל שאר המתמודדים נותר בעינו.
טראמפ גם עקף את "מוקש הביקור בישראל" בכך שנוכח חילוקי הדעות כאן אצלנו בנוגע לפגישתו עם רה"מ בנימין נתניהו, הודיע מראש כי הוא דוחה את הגעתו (לדבריו יעשה זאת כנשיא).
ככל הנראה, הופעתו במרכז הבמה כדמות אנטי־ממסדית, המשוחררת ממוסכמותיה ומכבליה של התקינות הפוליטית, המהווה לכאורה גם את התגלמותו ומיצויו של החלום האמריקני, משקפת את רחשי הלב, הדעות הקדומות והטינות העמוקות ביותר של חלק, לפחות, מן הגרעין הקשה של חברי ותומכי המפלגה הרפובליקנית, במיוחד בקרב אנשי מעמד הצווארון הכחול. קבוצה זו של בוחרים לבנים המרוכזים בעיירותיה ובכפריה של אמריקה ניצבת מול התמורה התרבותית והחברתית הפוקדת את ארצה בלי שיש בכוחה להבין עד תום ולהשלים עם שינוי אורחותיה ודפוסי חייה של אומתם. על רקע זה, הרטוריקה הזולה והוולגרית של טראמפ, המעניקה לכאורה לגיטימציה ואישרור לסטריאוטיפים החשוכים ביותר שבתודעתם של "שומרי החומה והמגדל", ממשיכה להוות קרש הקפיצה עבורו כדי לשמור על מקומו בפיסגה.
כך הופכת גם הבטחתו להחזיר עטרה ליושנה ולהזניק מחדש את ארצו של הדוד סם למעמדה המוביל במערכת הבינלאומית לנוסחת קסמים עבור ציבור אוהדיו. אלה מאמינים שטראמפ אכן יצליח להחזיר את הגלגל לאחור ולממש עבורם את חזון ההגמוניה האמריקנית שתתנהל ללא עכבות מוסריות או אתיות, וללא אפילו שמץ של סובלנות כלפי מי שאינו נמנה עם הפלח הלבן, האנגלוסקסי והפרוטסטנטי שבמרקם החברתי והדתי האמריקני.
ואולם מעבר להיותו מנוגד לערכי יסוד בסיסיים של שוויון וחירות, שאותם חרתה האומה האמריקנית על דגלה מאז היווסדה, אין לחלום ביעותים זה שום סיכוי - לעניות דעתי - להתממש במציאות הפוליטית הקיימת כיום בארה"ב. במילים אחרות, גם אם יזכה טראמפ במינוי מפלגתו כמועמדה לנשיאות בתום מערכת הפריימריז, מבטיח האופי הקיצוני של מסריו (הן במישור המגדרי, הן כלפי המיעוט ההיספני והן כמובן כלפי העולם המוסלמי, שלא לדבר על סין, רוסיה ומדינות המפרץ), שלא יצליח לחרוג מן המתחם המצומצם של חלק מהימין האמריקני בנובמבר 2016. כשם שהמועמד הרפובליקני השמרני מדי ב־1964, בארי גולדווטר, התרסק בבחירות מול הנשיא לינדון ג'ונסון משום שלא הצליח לחדור אל תוככי המרכז הפוליטי ונותר כלוא בשולי הימין, כך לא יוכל גם טראמפ לעבור תהליך התמרכזות כלשהו לאחר הפריימריז ולנסות למשוך את קולותיהם של מצביעים עצמאיים ושל מאוכזבי המפלגה הדמוקרטית.
לכן אם חפץ חיים הוא, חייב ממסד המפלגה הרפובליקנית (כולל המתונים שבה) לעשות כל מאמץ כדי להתייצב באופן חזיתי וחסר פשרות נגד המועמד, העלול להותיר את מפתחות הבית הלבן בידי המפלגה הדמוקרטית למשך שמונה שנים נוספות. עד כה פעלו ממסד המפלגה ויריביו של טראמפ בהססנות ובגמגום מול האתגר שהציב מבחינתם. הגיעה העת להסיר את הכפפות ולצאת לקרב הגורלי בצהרי היום נגד האיום מבית על עתידם. אחרי ככלות הכל, המדובר לא רק בקרב פוליטי אלא גם בשמירת צביונה של אמריקה כמגדלור מוסרי ברוח חלומם של מעצבי תרבותה ומורשתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו