בתחילת שנות ה־90 של המאה הקודמת פירסם ההיסטוריון האמריקני פרנסיס פוקויאמה את ספרו "קץ ההיסטוריה", שבו טען כי עם סוף המלחמה הקרה תם עידן המאבקים האידיאולוגיים. הפרשן טום פרידמן אף ניבא אז בטורו ב"ניו יורק טיימס" כי הגיע הקץ לברית האסטרטגית בין אמריקה לישראל, שהרי עם הפשרת העימות בין רוסיה לארה"ב לא יהיה בה עוד צורך. השבתי אז לפרידמן כי האיום האיסלאמיסטי ההולך ומתפתח יסכן את העולם החופשי יותר מאשר עשתה זאת בריה"מ. העולם התפכח במרוצת השנים מאשליותיו המתוקות - אך לא מספיק.
האם הרצח ההמוני בפאריס ישכנע את מנהיגי העולם התרבותי, הן במערב והן במזרח, שאין מדובר במעשים של "קיצונים" בודדים עלומי שם והגדרה, כפי שרוב התקשורת והדוברים הצרפתים כינו בזמנו את מבצעי ההתנקשות בשבועון "שארלי הבדו", אלא במלחמה כוללת ומקיפה של האיסלאם הקיצוני על גווניו ותת־גווניו השונים נגד העולם הנאור והדמוקרטי? אם דאעש היה מסוגל לבצע על אדמת צרפת מתקפת טרור כה מתוכננת ומסונכרנת, סימן שמדובר באויב מסוג חדש, שאינו נבלם על ידי גבולות מדיניים (שממילא נמחקו באירופה) או מרחק בין יבשות. לכן, כשדאעש מתרברב שמטרותיו הבאות תהיינה רומא, לונדון וושינגטון, יש להתייחס לכך ברצינות ולא לראות בכך סתם דברי רהב.
מתברר שבמצב העניינים הנוכחי אירופה כולה תאכל חרב, לא רק ישראל. משרשרת הפיגועים בפאריס משתקפת גם חולשתם של גורמי המודיעין והביטחון הצרפתיים, הגם שיש להודות שהריכוז המוסלמי הגדול בצרפת אינו מקל את מלאכתם. צרפת אמנם מסרבת להתעלם ממסורתה האוניברסלית והאידיאולוגית, החיובית עקרונית, ביחסה לאזרחיה ללא הבדל מוצא או דת (אף שבמלחמת העולם השנייה התעלמה ממנה לגבי אזרחיה היהודים), אך היא תצטרך למצוא את הדרך, חרף שיקולים אלה, כדי לפתוח במלחמת מגן חסרת פשרות נגד הטרור האיסלאמיסטי.
נדידות עמים הביאו לאורך ההיסטוריה להרס תרבויות ואימפריות, ונדידת העמים הנוכחית מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה לאירופה, שמביאה עימה לא רק פליטים מוכי גורל אלא גם תגבורת משמעותית לכוחות ההרס האיסלאמיסטיים, עלולה להביא לתוצאה דומה, אם לא תיעצר.
הנשיא אובאמה הביע את זעזועו הכן מהאירועים בבירת צרפת והבטיח את סיועה של ארה"ב במלחמה נגד הטרור, אך אם לשפוט על פי הצהרות שונות בעבר, הוא, כאחרים במערב הליברלי והמצפוני, ולעיתים המתחסד והצבוע, עדיין תולה את קולר הטרור בתחושות הקיפוח, כביכול, של העולם הערבי והמוסלמי, במצוקות הכלכליות של תושביו ובעוולות שהמערב עשה להם במהלך ההיסטוריה. זאת, במקום להודות כי מה שמתרחש למעשה הוא לא פחות ממלחמה בין בני חושך לבני אור, שתוצאותיה, במידה רבה, עלולות להכתיב את מהלך ההיסטוריה בעתיד.
לא יהיה זה נבון ומועיל מבחינתנו להצביע בצורה מוגזמת על זיקה בין הטרור באירופה למה שמתרחש יום־יום אצלנו, אף שביסודו של דבר המניעים של הרוצחים כאן ושם זהים: לעקור את כל ה"כופרים" מהאדמות "הערביות והמוסלמיות" ומאלה שהאיסלאם הקיצוני חותר לכובשן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו