לחיות עם סרטן שד גרורתי

את קבלת הבשורה אי אפשר לשכוח. אחרי חודש של בדיקות מקיפות התיישבתי מול האונקולוג שלי וסגנית ראש המחלקה בבית החולים והקשבתי לצירוף המילים "סרטן שד גרורתי". את המשך השיחה אני כמעט לא זוכרת, חוץ מהעובדה שמייד הבנתי שזה לכל החיים - סרטן כרוני שעימו איאלץ להתמודד ולחיות עד סופי. מיותר לציין שהתחושות היו קשות מנשוא ועולמי, ממש כך, חרב עלי באותו יום. 

הבורות בנוגע לסרטן שד היתה ממני והלאה, ולהיות מודעת לאפשרות לחלות בסוג הסרטן הפופולרי ביותר בקרב נשים בעולם המערבי לא מספיק לעיתים. הגילוי המוקדם, שכה הרבה מדובר בשבחו (ובצדק), אינו ערובה לכך שלא תחלי. גם העובדה שלמרות הכל, אין מספיק מודעות לבדיקת נשאות המוטציה BRCA1/2, לא ממש מוסיפה לתחושת הביטחון. 

הייתי מודעת לנושא ובמשך שנים הלכתי לכירורג שד (גם לפני שמלאו לי 30), שבדק ושלח אותי לביתי עם תזכורת לבדיקה לעוד שישה חודשים. ואז, ברגע אחד בגיל 35 וקצת חלק קשה וצפוף בשד שלי אותת לי שמשהו מאוד לא בסדר. מכאן הדרך לכל הבדיקות ולחודש המטלטל ההוא היתה קצרה, והנה אני, שנה אחרי, מנסה עדיין ללמוד כיצד להתנהל בחיים עם מחלה פולשנית שנכפתה עלי; סרטן לא רצוי שאותו הייתי רוצה להעלים, אבל אני למעשה לא יכולה להיפטר ממנו. אמנם אני עוברת טיפולים שמטרתם לצמצם ככל האפשר את הגושים הממאירים בגופי, אבל מכיוון שזהו, כאמור, סרטן עם גרורות, אני גם יודעת שהוא לא ייעלם. תמיד תהיה אפשרות אכזרית שעוד גרורה תופיע, בכל מקום בגוף, ואיאלץ להיות בטיפולים ובביקורת למשך שאר חיי. 

לרוב בני האדם, מטבעם, קשה לחיות עם הלא נודע. בגלל זה יש מתח בריא במשחקי ספורט ובגלל זה הפתעות נעימות כמעט תמיד מרגשות, אבל כשהלא נודע הוא עניין של חיים ומוות - השפעתו על המשך החיים היא קריטית.

אז איך חיים ככה? עם הידיעה שהמוות כל הזמן מרחף מעל הראש? עם הידיעה, המוחשית הרבה יותר מלרוב בני האדם, שאולי לא תגיעי ליום ההולדת הבא? שככל הנראה לא תוכלי כבר ללדת? שאולי לא תהיי פה עוד שנתיים-שלוש? 

ממש כמו להיוולד מחדש, אבל עם גיליון מוכתם במחלה, שאיתה את צריכה לחיות בלית ברירה. זה מסע ארוך וקשה, מתסכל לעיתים קרובות, ומאוד קל לאבד בו תקווה. לאף אחד גם אין זכות להאשים אותך אם תיפלי לשם, וזה הכרח לפעמים להיכנס למקומות האלה כדי להפנים כמה שיותר את החיים החדשים וההתנהלות איתם, אבל צריך גם לדעת לקום ולהמשיך, כי אף על פי כן נוע תנועי. 

לקום, גם כשהרפואה המערבית עדיין מתעלמת בהרבה מובנים מנשים עם סרטן שד גרורתי (המחקר בתחילתו נכון לעכשיו); לקום כי גם אם הזמן שלך קצוב, ואת לפעמים מרגישה את תקתוק השעון, יש עוד דברים שאת רוצה להגשים ולממש ורצוי עכשיו, כי במקרה שלך "לעולם לא" קרוב יותר. זה לא קל לחיות עם כזה "חבר", אבל זה אפשרי. 

היום זהו יום המודעות לסרטן שד גרורתי, במסגרת חודש המודעות לסרטן השד

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו