החדשות הטובות מסוף השבוע הן שלמרות הפוטנציאל הנפיץ, לא נרשמה הסלמה ביהודה ושומרון או ברצועת עזה. החדשות הרעות הן שגל הטרור והסכינאות לא רק שנמשך, אלא שעל פי כל הסימנים וההערכות הוא רחוק מסיום.
בשלב הזה, נחושים בישראל וברשות הפלשתינית להכיל את האירועים, ולהימנע ככל האפשר מגלישה לעימות נרחב. תורמת לכך ההקפדה הישראלית שלא לפגוע במרקם החיים האזרחי של הפלשתינים בגדה (העבודה בישראל נמשכת כסדרה וצירי התנועה נותרו פתוחים), והמעורבות המינורית של הציבור הפלשתיני בהפרות הסדר. בדיווחים אמנם נדמה לעתים כאילו מתחוללת מלחמה של ממש בין חיילי צה"ל למפגינים, אולם בפועל מדובר באירועים קטנים יחסית - 100 עד 200 איש בכל עימות, בהשוואה לאלפים בעבר - שצה"ל, בתיאום עם מנגנוני הביטחון הפלשתינים, מצליח להתמודד איתם בקלות יחסית.
כל עוד ההפגנות האלה מסתיימות ללא הרוגים, נמנעת הסלמה בשטח. לכן מקדישים בפיקוד המרכז אינספור שעות לתדרוכים לכוחות, ומקפידים כי בכל נקודת חיכוך יימצאו קצינים בכירים שיפעלו להרגעת המצב. בצה"ל סבורים כי בעת הזאת די בארבעת הגדודים שהובאו כתגבור כדי להתמודד עם המצב בגדה; שינוי ייעשה רק אם יוחרפו הפרות הסדר, או אם גורמי הסכנה העיקריים - ובראשם התנזים והפעילים במחנות הפליטים - ישתלבו באלימות.
גם בפיקוד הדרום הצליחו בסוף השבוע להכיל את האירועים, על אף העימותים האלימים ומספר הנפגעים הפלשתינים. מי שיזם את האלימות היה חמאס, שביקש בכך לתרום את חלקו למאבק: הוא דחק באזרחים להתעמת עם כוחות צה"ל ולהגיע אל הגדר - ואף לחבל בה ובכמה מקומות לפרוץ אותה - אבל במקביל נשמר מלדרדר את המצב על ידי שיגור רקטות לישראל (ההערכה היא כי אלו ששוגרו, לא שוגרו בידי חמאס). סביר שחמאס יימנע מהסלמה גם בימים הקרובים, בכפוף למצב בירושלים וביו"ש; אם יידרש, הוא עלול לעשות הפגנת שרירים סמלית, וזה הרקע להחלטה להוריד סוללת "כיפת ברזל" לבאר שבע.
על רקע הדברים האלה, מסתמן כי הבעיה העיקרית של ישראל היא בתחומי הקו הירוק ועם אזרחיה. כל הפיגועים שבוצעו בימים האחרונים היו בתחומי ישראל, מרביתם על ידי ערבים ישראלים או ממזרח ירושלים. גם אלה שבוצעו בידי פלשתינים מהגדה היו בידי שוהים בלתי חוקיים; מהסיבה הזאת גם נמנעת ישראל מהטלת סגר על השטחים: ההבנה שמי שעובד יש לו מה להפסיד, והחשש שענישה אזרחית רחבה תצרף פלשתינים נוספים לאלימות.
אולם במקביל, מחייבת הימשכות הפיגועים את שימור הכוננות העליונה בערי ישראל. עיקר העומס בשטח מוטל על המשטרה, ומאחורי הקלעים על השב"כ שמשקיע מאמץ אדיר בסיכול פיגועים - בהצלחה חלקית בלבד על רקע העובדה שמדובר בעיקר במפגעים בודדים שלא משתפים איש בתכניותיהם. ההערכה היא שהניסיונות הללו יימשכו, ודעיכתם תתאפשר רק במאמץ משולב, ביטחוני ומדיני, שיכלול הבהרות והסדרים לגבי הר הבית. בהקשר הזה מעודדת השתיקה (החלקית) שגזרו עליהם שרי הממשלה; טוב עשו הח"כים הערבים שגילו מידה של אחריות וביטלו את תוכניתם לעלות היום בצורה מאורגנת להר הבית.
בשולי האירועים תתקיים היום בבית העלמין בנהלל אזכרה לרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, משה דיין. ספק אם מי מקברניטי המדינה ימצא את הזמן להגיע לאזכרה, אבל דווקא כעת, אין כמו ההקשר הדייני כדי להכניס את הדברים לפרופורציות: בשונה מ־67' לא יהיה כאן זבנג וגמרנו, ובשונה מ־73' - ישראל לא בסכנה קיומית. נדרשים נחישות ביטחונית, אבל גם שיקול דעת, אורך רוח, תבונה מדינית ופרגמטיות פוליטית, כדי להתגבר על הגל הנוכחי, בידיעה שהוא אינו האחרון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו