טובת הענף ורצון הרוב קודמים

אחד מכוכבי הכדורגל הגדולים ביותר בשנות ה־80 היה אורי מלמיליאן, ששינה את פניה של בית"ר ירושלים. אחת הסיבות להערכה כלפיו היתה שהוא היה אדם צנוע. הוא אמנם לא היה דתי, אך שמר על המסורת והשתדל להימנע מחילול שבת. בישראל האחרת של לפני 30 שנה נשמר הסטטוס קוו בצורה די מוקפדת ולכן נאלץ השחקן הנערץ הזה להשלים עם המקצוע שבו בחר ולעיתים לשחק ביום המנוחה הרשמי של ישראל. אחרי ככלות הכל, זאת היתה הנורמה שהשתרשה כאן עוד מימי המנדט הבריטי. הרוב המוחלט של אוהדי הכדורגל גדל לתוך מציאות שבה בעונת הכדורגל יום המשחק הקבוע הוא שבת. ואולם בישראל הדמוקרטית, ההטרוגנית והמשתנה של הדור האחרון גם הפרה הקדושה הזאת מועמדת להישחט.

אוגוסט 2015 יכול להירשם כחודש בעל משמעות רבה ביחסי דת ומדינה בישראל, וזאת משום שהסטטוס קוו שהיה נהוג לגבי משחקי כדורגל בשבת נותץ לרסיסים לאחר החלטת שופטת בית הדין לעבודה, אריאלה גילצר כץ. כבוד השופטת קבעה כי הדבר נעשה בניגוד לחוק. החלטתה מחייבת, אך דומה שהדבר ראוי לעיון נוסף וטוב עשתה שרת התרבות והספורט מירי רגב שמינתה צוות מיוחד שיחפש מתווה של פשרה ושיגיש את המלצותיו בנושא בתוך 60 יום. 

ראוי להדגיש: העתירה של שחקנים שומרי מסורת כנגד האילוץ לחלל שבת היא מוצדקת אינדיבידואלית, אך יש לה השלכות קולקטיביות מרחיקות לכת. האקלים החברתי במדינת ישראל, המקדש כיום כמעט באופן אקסקלוסיבי את זכויות המיעוט אל מול רצון הרוב, משקף זאת. ועם זאת, חובה עלינו לשקול את התמונה הכוללת:

אי אפשר להתעלם מהמציאות שנוצרה כאן, אשר משמעותה שאין משחקי כדורגל רק בשבת אלא גם בימי שישי, ראשון ושני. חלוקת המשחקים על פני ימים מאפשרת לאוהד הישראלי לצפות גם בליגות נמוכות וגם בליגות הכדורסל. עתה עומדת האופציה שהעניין יאבד לחלוטין. לא זו אף זו, מה יעשו ליגות הילדים והנוער בהינתן העובדה שהיום החופשי בשבוע ניטל מהם? יותר מכך, הדבר עלול למוטט את הענף או לפחות לפגוע בו בצורה אנושה, גם בשל שינוי ופגיעה בזכויות שידור שינבעו מהמצב החדש. ובכלל, רוב משחקי הליגות האירופיות מתקיימים ביום שבת, ומה שעלול להתרחש הוא התחזקות הנטישה של אוהד הכדורגל הישראלי את הליגה שלנו ומעבר לעניין בלעדי באותן ליגות אירופיות. זאת מציאות לא מופרכת בעולם פתוח לרווחה עם שידורי כדורגל שרק הולכים ומתרבים. 

הנה כי כן, המציאות האידיאלית היא שכל אדם ישחק לפי צו מצפונו ואמונתו. אם המציאות החדשה תאפשר להתחשב בצורכי כל אינדיבידואל - דיינו. אך לפני שעושים זאת ראוי לשמור על הקולקטיב, משום שבלעדיו לא יהיה אינדיבידואל. 

הכותב הוא מנהל אגף הסברה וקשרי חוץ של תנועת הליכוד טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו