"חמאס ימשיך להילחם בכיבוש ויעמוד בראש ההתנגדות הלאומית הפלשתינית", כך הצהיר אסמאעיל הנייה, ראש ממשלת חמאס ברצועת עזה לפני כמה חודשים, כאשר סקר בפני התקשורת הערבית את יכולותיו המבצעיים של הארגון. ואכן, מאז סיום צוק איתן באוגוסט אשתקד התמקד חמאס בתיקון הנזקים שנגרמו לו, בהעלאת המורל והמוטיבציה ובשיפור המיומנויות המבצעיות של אנשיו. לא רק חטיפות חיילים מתכנן חמאס במלחמה הבאה, אלא גם כיבוש מוצבים של צה"ל, שימוש במזל"טים ובאמצעי לחימה מתקדמים והיערכות לספיגה ארוכה וממושכת מול ישראל.
אמנם לא ברור מתי ובאילו נסיבות תיפתח המלחמה הבאה עם חמאס, אך הנסיבות הפוליטיות במזרח התיכון מצביעות על האפשרות שזה יהיה מוקדם מהצפוי. ראשית, מעמדו של חמאס ברצועת עזה מאז צוק איתן נמצא בירידה מתמדת. לא רק שלא הצליח להצביע על הישגים מבצעיים משמעותיים במהלך המבצע, אלא גם התביעה העיקרית שלו - הקמת נמל ימי ברצועה - לא מתממשת והדבר פוגע ביוקרתו ובמעמדו. שנית, יחסיו המעורערים עם הרשות הפלשתינית דוחקים אותו הצידה. פירוק ממשלת האחדות, מעצר פעילי הארגון בגדה המערבית והגברת הלחץ עליו מצד מנגנוני הביטחון הפלשתיניים מערערים את מעמדו ופוגעים בו. גם שיקום הרצועה, שמתעכב משום שרוב הכסף שהובטח לפלשתינים (יותר מ־5 מיליארד דולר) טרם הגיע, ועל כן אלפים מתושבי הרצועה עודם מחוסרי מגורי קבע, האבטלה גואה, הייאוש של הפלשתינים בעזה גדל והלחץ על השלטון של חמאס גובר.
שלישית, מעמדה הבינלאומי הרעוע של ישראל עלול לתת לחמאס לגיטימציה לפעול. אמנם בתום המבצע השיגה ישראל הרתעה צבאית, אך מהביקורת הבינלאומית עליה הן במישור המדיני והן בגלל הפעילות הצבאית נגד אזרחים, ההרתעה עלולה להישחק. במקרה כזה שחמאס יבין שאין לישראל גיבוי בינלאומי, הוא עלול לנצל זאת לעימות נוסף מתוך הנחה שהתגובה תהיה עתה מאופקת ומחושבת.
רביעית, הרצון לנקמה. אף שנראה היה בהתחלה שמוחמד דף מצא את מותו בהפצצת ביתו בסוף יולי 2014, הרי יותר ויותר עדויות מוכיחות כי הוא שב לפעילות סדירה בחמאס. הרצון שלו לקבל את האחריות הפיקודית על הזרוע הצבאית ולבנות אותה מחדש, ובעיקר הרצון שלו לנקום בכוחות צה"ל על הרג אשתו ובנו, עלולים להניע אותו ואת הארגון כולו לפעולה נוספת.
ולבסוף היחסים המתוחים עם מצרים. העדויות על שיתוף פעולה שקיים בין חמאס לבין ארגון הטרור אנסאר בית אל־מקדס, הפועל בצפון חצי האי סיני נגד הצבא המצרי, עלול להביא את צבא מצרים לנקוט פעולות נגד אנשי חמאס ולהגביל את שלטונם עד כדי פגיעה ממשית באוכלוסייה הפלשתינית ברצועה. בנסיבות אלו, שבהן יבין חמאס שאין לו מה להפסיד נוכח הלחץ מצד ישראל, הרשות הפלשתינית ומצרים, הוא עלול לחדש את האש לעבר ישראל כדי לזכות בדעת קהל אוהדת מצד הפלשתינים והערבים בכלל מחד גיסא, ולהביא להפסקת הלחץ מצד מצרים והרשות מאידך גיסא.
הכותב הוא ראש החטיבה ללימודי מזה"ת במכללת גליל מערביטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו