חקירת ועדת האו"ם לבדיקת פשעי מלחמה בצוק איתן, בראשות השופטת בדימוס גב' מרי מקגוואן דיוויס, בוצעה בצורה - לא נעים להגיד - פשוט ילדותית. לקבוע שכל דיווח שישראל העבירה הוא "בלתי ניתן לבדיקה" ואילו כל שאר המידע שהגיע מארגונים פלשתיניים או פרו־פלשתיניים הוא עובדה יצוקה בסלע? הרי צריך מינימום של שכל כדי להסתיר את ההטיה מלכתחילה של החקירה ושל החוקרים כנגד ישראל.
העיוות מתחיל בתשתית. כך "העובדה" שבדו"ח, שלפיה ישראל ככובשת עדיין שולטת בעזה, תוך התעלמות מהאמת: ההתנתקות מלפני עשור, שהעניקה לעזתים אוטונומיה מלאה שבמסגרתה יכלו, תחת מנהיגות מתאימה, לבנות בתים ולשבת איש תחת גפנו ותחת תאנתו. וכך גם המירכאות הכפולות סביב המילים "ארגון טרור" בהתייחס לחמאס, השולט בעזה, תוך העלמת עין מעשר שנות שיגור טילים ואנשים במטרה להרוג ישראלים חפים מפשע, ועיוורון מוחלט ביחס לשחיתות השלטונית הבלתי ניתנת לשיפוט ולטרור שמבצע הארגון בתושבי עמו שלו.
הדו"ח על מסקנותיו יכול היה להיות מסמך מצחיק, אלמלא היה מסוכן כל כך לעולם החופשי כולו, בהעניקו לארגוני הטרור אפשרות להשתמש בכלי ובכללי הדמוקרטיה, שאינם חלים עליהם. הצגת משוואה ישרה בין ארגון טרור לבין מדינה דמוקרטית מציבה סימני שאלה סביב תפיסות העולם של מיטב הוגי הדעות והפילוסופים, שעיצבו וניסחו את ערכי המוסר והצדק לאורך תולדות האנושות.
קחו את תומאס הובס, פילוסוף פוליטי אנגלי שהתפרסם במאה ה־17 בעיקר בזכות ספרו "לוויתן", העוסק בשלטון ובסמכות. הובס, המציג את ההיסטוריה האנושית כמאבק סביב הישרדות וצבירת כוח, סבור כי האדם הנוהג בצדק הוא זה שמוכן להתחייב לאמנה או להסכם. תמהתני על איזה הסכם שמירה על זכויות אדם, הנכון לימי מלחמה ו/או שלום, חתום ארגון חמאס, שרק בתקופת צוק איתן רצח כ־20 פלשתינים על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, בלי משפט ומבלי שתהיה לכך התייחסות בדו"ח? והאם, באמצעות המסמך, מאמץ העולם המערבי ערכים דוגמת השאהידות כדרך אנושית וצודקת למימוש מהות האדם?
בספרו "הנחות יסוד למטפיזיקה של המידות", שנכתב במאה ה־18, טוען עמנואל קאנט, מחשובי הוגי הדעות, כי בבואו להסיק מסקנות או לקבוע חוקים שינהיגו את מעשיו, על האדם המוסרי לשאול עצמו אם אמות המידה למסקנותיו/חוקיו יכולות להיות אוניברסליות, ואם אפשר ליישם אותן באורח אוניברסלי.
ברור לעין כל כי הכוחות המניעים את האו"ם להתעלם ממעשי רצח ופגיעה אנושה בזכויות אדם ברחבי העולם בכלל, ובייחוד בעולם המוסלמי, ולהציג את ישראל כמובילה בהפרת זכויות האדם, לא מתעניינים בצדק, כשם שאינם מתעניינים במשנתו של קאנט. הדבר מקבל ביטוי חד במסמך הקורא לבית הדין בהאג לפתוח בחקירה לכאורה כנגד ישראל וכנגד חמאס, בידיעה שהטלת צווי מעצר או לחצים פוליטיים כנגד ארגון הטרור, המתנהל ממילא בהיחבא, היא חסרת משמעות, ומנגד, השלכותיה של הטלת אשמה של פשעי מלחמה על מדינת ישראל ובכיריה־נבחריה, מרחיקות לכת.
המעמד שניתן באו"ם ובוועדותיו לארגונים ולמדינות טרור חשוכות, אינו אלא כיבוי אורה הגדול של הדמוקרטיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו