אירועי היממה האחרונה ברמת הגולן, ובראשם הלינץ' שבוצע הלילה במג'דל שמס בפצועים הסורים, היו חציה של קו אדום מסוכן, והם מחייבים בדק בית והפקת לקחים אצל כל המעורבים - המדינה, כוחות הביטחון, ובעיקר הדרוזים עצמם.
החשש העיקרי כמובן הוא שאירועים מסוג זה ישאבו את ישראל, שלא מרצונה, לתוך מלחמת האזרחים בסוריה. לא חסרים גורמים שעלולים לבקש נקמה על אירועי אמש - במישרין כנגד הדרוזים בישראל או בעקיפין כנגד בני עדתם בסוריה - ולגרור את ישראל לתסבוכת שהיא הצליחה להימנע ממנה בארבע וחצי השנים האחרונות.
כדי לצמצם את הסיכון לכך צריכה ישראל להעביר מסרים ברורים לגורמים השונים בסוריה כי תגיב בתקיפות על כל פעולת נקמה, אבל במקביל עליה להחליט בזריזות מה היא מתכוונת לעשות בעניין העקרוני עצמו, ובעברית פשוטה - עד כמה רחוק היא מוכנה ללכת למען ברית הדמים עם העדה הדרוזית. המסרים הסותרים שנשמעו בימים האחרונים - "לא נתערב" מצד אחד, "לא נאפשר לטבוח בהם" מצד אחר - הותירו הרבה בלבול אצל בני העדה, ולזה התווספה חרושת שמועות, חלקה שקרית, דוגמת זו שלפיה הפצועים שהובלו בלילה לטיפול בישראל היו אנשי ארגון ג'בהת א־נוסרה, שמאיים עתה לכבוש את חאדר.
גם מערכת הביטחון צריכה לעשות לעצמה בירור נוקב. האירוע הלילה היה השני בתוך שעות שבו הותקף אמבולנס עם פצועים. למרות זאת, השינוי בנהלים היה מינורי בלבד (לשיירה התווסף רכב של משטרה צבאית), ודומה שחסרו במקום אנשים מיומנים וניכר היעדר תיאום עם גורמי המשטרה שאחראים לסדר במג'דל שמס.
בירור כזה מתחייב גם בפן המודיעיני. הקשרים בין הדרוזים בגולן, אלה שבישראל ואלה שבסוריה, ידועים ומוכרים והיו בעבר כר פורה לפעילות עוינות משלל סוגים. על הרקע הזה פועלים בכפר כל גורמי האיסוף, בדגש על השב"כ והמשטרה. כיצד זה אף אחד לא עלה על הכוונה של מאות אנשים (כך על פי התיאורים) לצאת ולפגוע בשיירה הצבאית, ואם אמנם היתה התרעה או שהתקבל מידע כזה - מדוע בצה"ל לא ידעו מכך?
אבל השאלות העיקריות מונחות הבוקר לפתחה של העדה הדרוזית, בדגש על תושבי הרמה. שנים רבות הם שומרים על נאמנות כפולה - לישראל ולסוריה - ועכשיו עליהם לבחור ולהצהיר על כך בבירור. זכותם לדרוש פתרונות, אפילו כאלה שיעמידו את ישראל בפני דילמה (למשל, לקלוט רבים מאחיהם בסוריה), אבל הקלות שבה הם עברו לאלימות, לרבות כנגד כוחות הביטחון, מעידה שמשהו יסודי מאוד השתבש בתפיסתם את חובותיהם וזכויותיהם במדינה.
סביר שבימים הקרובים נהיה עדים לניסיונות הרגעה מצד כל הגורמים - ממשלתיים, ביטחוניים ובני העדה הדרוזית - ואפשר שהמאמצים האלה גם יצליחו זמנית לצנן את הרוחות. אבל כל עוד המלחמה בסוריה נמשכת, ימשיך להיות כל אירוע - אפילו תמים והומניטרי כגון חילוץ פצועים - לבעל פוטנציאל נפיץ כפול: פנימה מול הדרוזים, והחוצה מול הכוחות הלוחמים בסוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו