עם היוודע תוצאות הבחירות האחרונות בבריטניה, התייצב אד מיליבנד מנהיג מפלגת הלייבור בפני תומכיו המאוכזבים, הודה בתבוסה לקח אחריות והתפטר מראשות המפלגה. מיליבנד, שלא הצליח לזכות בראשות הממשלה, סלל בכך את הדרך להבא אחריו בתוך מפלגתו, לנסות לזכות באמון הציבור בעוד ארבע שנים. בינתיים, בישראל, ממחזרים מנהיגים מבחירות לבחירות ופוליטיקאים הופכים את השליחות הציבורית לקריירה ארוכת שנים.
מה יכול מנהיג מפלגה שכבר הפסיד במערכת בחירות לחדש בבחירות הבאות? איזה בשורה חדשה הוא יביא איתו? כנראה שלא בשורה, כמו את שאריות האבק של כיסאות העור בכנסת, כמה סיסמאות שחוקות, הבעה חודרת ואת המילה "מנהיג" שהצטיירה בבחירות האחרונות כניסיון מאוחר להשתיל אישיות.
מגיע לנו יותר מזה. מגיע לו מנהיגים שמסיקים מסקנות, מנהיגים שלוקחים אחריות על הפסד, והולכים הביתה לכתוב זיכרונות. הביצה הפוליטית שלנו רוויה בפוליטיקאים שמבחירות לבחירות עסוקים בעיקר, בניסיון להמציא את עצמם מחדש. על אף, שכל מערכת בחירות הציבור, שהוא לא מטומטם גמור, שולח אותם לאופוזיציה, עדיין איכשהו הם איתנו. זאת אותה הגברת בשינוי אדרת, עם הארשת החשובה והקלישאות הנשפכות בשצף קצף.
אותם פוליטיקאים מנציחים את הבינוניות, אבל גם הבינוניות, חשובה ככל שתהיה היא איננה העיקר. העיקר זה דור המנהיגים שצמח לנו פה מתחת לאף. ציניקנים, עסוקים בעצמם, חסינים לביקורת ובזים לערכים שאמורים להיות אור לרגלי שליח ציבור- לקיחת אחריות ודוגמה אישית. אבל האמת, עכשיו זה נמאס. זה נמאס מהסיבה הפשוטה שאנחנו הם המפסידים העיקריים. בישראל היום חסרה אלטרנטיבה ראויה, שקולה, שיכולה להוות משקל אמיתי אל מול שלטון הביצורים של נתניהו. משקל אמיתי, כי על אף הניסיון של רבים בתקשורת לצייר את הרצוג כמועמד מוביל לראשות הממשלה, הרי שהבלון הזה התרוקן באותה מהירות בה התנפח. בזמן ששורות אלו נכתבות אותם עיתונאים שהריצו את הרצוג יורים לעברו חצי רעל. התקשורת בנתה אותו והתקשורת תהרוס אותו ולעזאזל הציבור.
אנחנו לא אוהבים את המנהיגים שלנו אנושיים, בעלי חולשות. אנחנו רוצים מנהיגים חזקים, שלא הולכים לישון כשהם בלחץ, מנהיגים שיגרמו למדינות השכנות לזיעה קרה, מנהיגים שקשה לנו לקרוא אותם אבל הם רהוטים, מלאי ביטחון והם מרגיעים אותנו כשם שהם מפחידים אותנו. כן, כי עם כל הכבוד ליוקר המחיה ושוק הדירות, צריך תמיד לזכור את החיים עצמם.
מגיעה לנו מנהיגות אחרת, אלטרנטיבה. אפשר לומר בוודאות כמעט גמורה, שבבחירות הבאות הצמד ציפי והרצוג לא באמת יציעו משהו אחר, ולא משנה באיזה עטיפה אדלר יעטוף אותם ובאיזה תאורה יציגו אותם. הם רחוקים שנות אור ממה שהציבור כמהה אליו ולא יעזרו הניסיונות המלאכותיים לצבוע ולהמליך אותם, צריך להגיד- אלטרנטיבה הם לא.
אז מה עכשיו, שיתלו את המפתחות ויתנו למישהו אחר את ההזדמנות להצליח. אם ישראל חשובה להם כמו שהם טוענים בכל שבת תרבות, ולא רק המעמד, זה לא רק מצופה מהם, זה מחויב מהם. לעשות הכל, על מנת שבבחירות הבאות תהיה לנו ברירה אמיתית בקלפי.
כל-כך חבל שבנוסף לשיטת המשפט, לא ירשנו מהבריטים גם קצת קלאסה ופוליטיקה עם עקרונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
