דברי הנשיא אובאמה בראיון למגזין "אטלנטיק" גרמו לי להתלבט בשאלה אם הוא החליט להצטרף למחנה הציוני או לרשימה המאוחדת.
קשה לו להשלים עם העובדה שאזרחי מדינת ישראל, בהצבעה חופשית, בחרו בדרך הימין. ארה"ב, במישרין ובעקיפין, עשתה מאמצים כלכליים ומדיניים להוריד את בנימין נתניהו - וכשלה. למגינת ליבם של האמריקנים, מדינת ישראל אינה פנמה, עיראק או אפגניסטן. היהודים, ששרדו נגד כל הסיכויים, יודעים בדיוק מהו האינטרס שלו ואינם מושפעים מגורמים זרים ומיועצי אחיתופל. אחרי אלפי שנות גלות חזרנו הביתה להיות עם חופשי בארצנו ולא כדי לשרת את האינטרסים הגלובליים של ארה"ב במזרח התיכון, אינטרסים שהם ביטוי לחוסר הבנה מוחלט של המציאות באזורנו. המערב נפגש עם המזרח ונכשל בהבנת הנקרא והנאמר.
דאגת הנשיא אובאמה לילדים הפלשתינים, כמו גם למבוגרים שמתעכבים במעברים לצורך בידוק, מרגשת. ההומניות האמריקנית עובדת שעות נוספות כשמדובר במדינת ישראל. מאות אלפי ערבים נהרגים ונרצחים מדי יום בסוריה, בתימן ובעיראק, וההומניזם האמריקני בהקפאה עמוקה. את נחת זרועו של המוסר הכפול ישראל סופגת כבר שנים.
אובאמה, כמו מעריציו בשמאל הישראלי, מעוות וממחזר ללא הרף את דברי רה"מ ביום הבחירות באשר לנהירת הציבור הערבי לקלפיות. מה לעשות שהציבור הערבי בישראל רואה את עצמו כחזית הקדמית של הישות הפלשתינית בתוככי ישראל. המינימום שדמוקרטיה מתגוננת יכולה להרשות לעצמה הוא לקרוא לציבור ללכת ולהצביע על עתיד המדינה. אילו הנשיא אובאמה היה באמת מבין בערכים יהודיים, הוא היה ער לעובדה כי הזכות לחיים היא ערך יהודי עליון, לפני החמלה הנוצרית. התרגשתי מדברי הנשיא, שלפיהם הוא יהיה בסביבה עוד 20 שנה כדי לשאת באחריות תוצאות ההסכם עם איראן.
אנחנו נישא בתוצאות והוא יתנצל. ההיסטוריה היהודית עמוסה בהתנצלות אומות העולם על אדישות כלפי גורלנו והפקרת דמנו. לצערי, אובאמה מזהה את מצוקת הפלשתינים עם מצוקת האפרו־אמריקנים. ההשוואה מופרכת. האפרו־אמריקנים לא מאיימים על אזרחי ארה"ב. חמאס ושלוחיו מאיימים ורוצחים. טוב יעשה הנשיא אובאמה אם במקום להטיף לישראל, ישכנע את אבו מאזן וראשי חמאס שיכירו במדינת ישראל, יפסיקו את הטרור, ואז לא יהיה צורך במחסומים ויהיה אפשר להתקדם לשלום אמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו