מועמדת דמוקרטית יחידה לנשיאות ארה"ב?

הודעתה של הילארי קלינטון על התמודדותה במסגרת הבחירות המוקדמות על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב לא הפתיעה איש. יריבה הגדול בבחירות 2008, ברק אובאמה, מסיים בינואר 2017 את תקופת כהונתו ובניגוד לתקדימים רבים בעבר, סגנו ג'ו ביידן לא הצליח ליצור תשתית מספקת כדי להיחשב למועמד ראוי לנשיאות.

בצד הדמוקרטי, נכון לרגע זה, אין אפוא דמות שתתמודד מול קלינטון. בצד הריפובליקאי הולך ומצטופף שדה המערכה ומועמדים רבים אלה יתישו אלה את אלה בתהליך בחירות מקדימות מתיש מינואר 2016 ועד כינוס המפלגה הרפובליקנית באוהיו בקיץ הבא, בו יוכרז המתמודד מול קלינטון. למשקיף הישראלי שתי שאלות מפתח: האם טובים סיכוייה של קלינטון להיבחר והאמנם בחירתה תיטיב עם האינטרסים הישראליים?

קלינטון אינה חדשה בפוליטיקה האמריקנית ועם הוותק הולכות ורבות שנותיה. כמועמדת דמוקרטית לנשיאות תהיה בת 69 (הנשיא הדמוקרטי הנוכחי, אובמה, נבחר בגיל 47!). זהו גיל הנתפש בעיני המצביעים הצעירים שרבים מהם מצביעים עבור הדמוקרטים כמבוגר מדי. הנשיא רייגן, אחד מגדולי הנשיאים במאה הקודמת, נבחר בגיל דומה לנשיא אלא שהוא ייצג את הרפובליקנים שהם באורח מסורתי מבוגרים יותר.

לקלינטון יתרונות חשובים שיעמדו לזכותה וחסרונות משמעותיים שלא ימנעו את בחירתה בתוך המפלגה. בצד הזכות יש לציין את ניסיונה בן שמונה השנים כסנאטור מטעם מדינת ניו-יורק ואת הקרע בינה ובין הנשיא המכהן, אובאמה, אשר בעטיו לא המשיכה בתפקיד מזכיר המדינה (שר החוץ של ארה"ב) לתוך תקופת הכהונה השניה של אובמה. נראה כי מדיניותו האידיאליסטית, שלא נשאה פירות מוחשיים במדיניות החוץ, גרמו לקרע בינו ובין קלינטון הריאליסטית יותר.

בצד החובה, כמזכירת המדינה הסתבכה בשתי פרשיות אשר ישמשו כנשק, ואף יעיל, בידי מתנגדיה הרפובליקנים של קלינטון: שגריר ארה"ב בלוב ועמו שלושה חיילי קומנדו, שתפקדו כשומרי ראשו, נרצחו בידי ארגון איסלאמי רדיקלי. פיגוע זה התרחש בעת כהונתה של קלינטון ולדבריה, אין לה כל קשר לפרשה. מתנגדיה סבורים כי כראש שירות החוץ של ארה"ב היא נושאת לפחות באחריות מיניסטריאלית לאירוע ולדרך הדיווח אודותיו לאחר מעשה.

זאת ועוד, לפני כחודש נחשף כי במהלך כהונתה השתמשה בשירותי הדוא"ל הפרטיים שלה כדי להעביר את מסריה הרשמיים כשרת החוץ. באורח זה התקשתה להעביר לסנאט את התכתבויותיה הרשמיות המעורבות בחומרים אישיים ובוודאי שלא יכלה, כמתחייב עפ"י חוקי ארה"ב,  להעביר חומרים רשמיים אלה לארכיונים הלאומיים. שתי פרשיות אלה מעיבות על תדמיתה הציבורית בארה"ב בשעה זו. 

ישראל אינה עוסקת, באורח טבעי, בסוגיות אלה. ירושלים מנסה עתה להעריך את כיווני ההתפתחות של יחסי שתי המדינות היה וקלינטון תיבחר. מזווית זו ראוי להבין כי בין נשיא דמוקרטי מאז קרטר ובין ראש ממשלה ישראלי מן הימין קיימת מתיחות מובנית. כל נשיא ממפלגה זו מאמין ב"זכויות הפלשתינים" ומצדד ב"שתי מדינות". כל ראש ממשלה ישראלי מבין, כפי שכבר התבטא ראש הממשלה נתניהו כי בנסיבות הנוכחיות אין דרך להגשים רעיון זה. למרות המתיחות הצפויה בנושא הפלסטיני, שעלולה אף להגיע לידי עימותים מאחורי הקלעים, קלינטון האמינה עד היום ומן הסתם ממשיכה להאמין ב"ברית המתונות" במזרח התיכון: מדינות המפרץ-סעודיה-מצרים-ירדן וישראל. אם יושג הסכם עם איראן היא תעמוד מאחוריו כנשיאה; לא יושג – לא תצא מגדרה כדי לרצות את שלטונות טהרן.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו