הכרעת הדין השנייה בפרשת טלנסקי, אשר הרשיעה את אהוד אולמרט במירמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, כמוה כאור השמש המחטא את חגיגות השחיתות הגדולות שאזרחי ישראל התרגלו אליהן בעשור האחרון.
המלחמה בשחיתות אינה מסתיימת לעולם והמטרה חייבת להתרכז בצמצום התופעה למימדים מזעריים. מלחמה זו חשובה, שכן שחיתות של נבחר ציבור לא מסתיימת בלקיחת שוחד, אלא פושה וחודרת לתהליכי קבלת ההחלטות הרגישים והמורכבים ביותר. ברי כי אי אפשר לסמוך עוד על פקיד או על נבחר ציבור שסרח - בכיר ככל שיהיה - כדי שיקבל עבורנו את ההחלטות הנכונות והמוסריות ביותר. משכך, מקומו של עבריין מורשע לא צריך להיות בחיים הציבוריים.
לצד זאת, חשוב לא להיגרר לשיח פופוליסטי, רדוד ושטחי, המאשים את המערכת הפוליטית והציבורית הישראלית כולה בשחיתות - דבר שעלול להביא לקיפאון ולשיתוק מערכתי ולהעביר כוח רב מדי לרשות השופטת, שגם כך נהנית מעוצמה יתרה.
בהכרעת הדין הראשונה של משפט טלנסקי - שממנה זוכה אולמרט - ציינו השופטים כי אולמרט "לא נתן הסבר מדוע כספים אלה הוחזקו בצורה זו בלא רישום גלוי ומסודר, ללא בקרה, כאילו כספי תרומות הם הפקר". היה זה ללא ספק זיכוי תמוה, בעיקר לאור הראיות שהובאו. קלטות זקן רק השלימו את התמונה המלאה, שגם כך היתה חשופה בכיעורה, והציגו מציאות של שחיתות מסוכנת ודפוס פעולה עברייני.
לאחר "זיכויו" יצא אולמרט מחויך וגאה, כחתן ביום חתונתו - אף שביהמ"ש הרשיע אותו בסעיף אחד בפרשת מרכז ההשקעות - והצהיר כי "לא היו שום מעטפות". זאת, אף שבהכרעת הדין צוין בפירוש כי "בסופו של דבר חלק ממנו (הכסף, ע"ד) נעלם באופן מסתורי ונעשה ללא כל תיעוד והוכחה", וכי "כל אלה ביחד מציגים תמונה של החזקת מזומנים רבים באופן סמוי". אפילו השופטת החדשה בהרכב, רבקה פלדמן פרידמן, ציינה בהכרעת הדין הנוכחית כי "די היה בהם (הממצאים העובדתיים שנקבעו בהכרעת הדין הקודמת, ע"ד) כדי לקבוע, כבר אז, מעבר לספק סביר, כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו".
כעת אי אפשר להסתיר ולתרץ דבר. ההקלטות מדברות בעד עצמן, תרתי משמע, ואולמרט נשמע בהן, בקולו, משכנע את זקן לא לעלות על דוכן העדים, מציע לה דמי שתיקה ומתאם עימה גרסאות באשר לעדותה.
בהרשעה זו יש גם כדי לתקן את העוול הרב שנגרם לפרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, לאחר זיכויו התמוה של אולמרט במשפט טלנסקי הראשון. מה לא נאמר ומה לא נכתב על לדור? החל בכותרות הענק בעיתון ובאתר הבית שלו, אשר כינו את כתב האישום "מגדל קלפים", קראו ללדור להתפטר והצהירו כי "היה כאן ציד של ראש ממשלה מכהן ופקיד (לדור, ע"ד) שהובל לפוטש", וכלה במקורבי אולמרט.
אלו שוחררו מרצועתם, אחוזי אמוק, להשתלח בלדור. הגדיל לעשות אחד מהם, אמנון דנקנר ז"ל, שקרא ללדור להתאבד והחרה החזיק אחריו ח"כ לשעבר מקדימה, יואל חסון, שהגדיר את הכרעת הדין "יום הכיפורים של פרקליטות המדינה".
עוד אנו זוכרים את "מצעד הבושה" של חלק מהתקשורת הישראלית וגורמים פוליטיים מסוימים, שתיכננו את הרצתו של אולמרט לראשות הממשלה - זאת לאחר שכבר הורשע - בבחירות 2012. הכל בשל העובדה שאולמרט "חזר בתשובה" לאחר כתב האישום שהוגש נגדו ומכר לציבור אשליות על הסכם מדיני ועל שלום עם אבו מאזן.
אתמול נעשה צדק. הפרקליטות הצילה את המחוזי וסיפקה לו סולם נוח לרדת באמצעותו, בדמות הסכם עם זקן, מה שאיפשר לו לתקן את העוול שנעשה לאזרחים בהכרעת הדין הקודמת. מה שהיה ברור לכל, הפך כעת לעובדה עם הכרעת הדין השנייה בפרשת טלנסקי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו