ביום הבחירות, סמוך לשעה 18:00, הראה לי עורך הדין דב וייסגלס את התבטאותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על ההסעה ההמונית של ערביי ישראל לקלפי. כמה דקות לאחר מכן החל השידור בערוץ 10 ולשאלת תמר איש־שלום בעניין אחר הערתי - ועימי וייסגלס ונדב אייל - כי ההתבטאות בלתי ראויה. שום סנאטור אמריקני לא היה מתאר כך הצבעת יהודים בארה"ב. חשבנו כי בכך תם העניין. אבל כעבור יומיים הגיעה תגובתו החריפה של הבית הלבן.
שבוע של רחשים, ואתמול חזר בו נתניהו מאמירתו. אמנם הוא הספיק לרדות את הדבש ביום הבחירות ובוחריו נהרו לקלפיות, אבל לאור דברים שהשמיע אתמול נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, ניצל ראש הממשלה את מפגשו עם ערבים ישראלים תומכי ליכוד והתנצל על התבטאותו.
מובן לגמרי מה האינטרס של איימן עודה, העומד בראש הרשימה הערבית המשותפת, לא לקבל את ההתנצלות. אך אין יסוד לדבריו שקשרו את ההתבטאות לסוגיית מתן הרישיונות לבתים הבלתי חוקיים שהוקמו במגזר הערבי. נתניהו נהנה ממה שמכונה במשפט "הפרי האסור", אבל יש חשיבות גם לעובדה שחזר בו. ההתבטאות היתה רעה. משנאמרה - טוב שהתנצל עליה מאשר התעלם ממנה, ולא חשוב אם עשה כן בהשפעת לחץ חיצון מעבר לאוקיינוס או עקב התבטאויות ביקורתיות במפלגות הישראליות ובתקשורת. שום תועלת, ואפילו נזק, היו נגרמים אילו הותיר את דבריו על כנם.
בחירות 2015 התאפיינו בזיהום לשוני. אביגדור ליברמן מחזיק בשיא גינס. אמיר חצרוני, יאיר גרבוז ויהושע סובול ביזו את כל מה שיקר לעם היהודי - מורשתו וקיבוץ הגלויות (עם דעות כאלה, איני מבין מדוע התביית חצרוני דווקא באוניברסיטת אריאל, שממנה נאבק לא להיפרד). האלימות המילולית באה לביטוי בלשון תוקפנית נגד הזמרת אחינועם ניני ובתקיפה פיזית של יהונתן גפן, שגם דבריו המקוממים אינם מצדיקים להשליך עליו ביצה (סרוחה?) ולהתפרץ לביתו.
ישראל ניצבת בפתחה של תקופה קשה. היא נתונה למאבק מבית ומחוץ. אם היא לא תשלוט במילים - הן ישליטו עליה את כוח הזרוע, "כל דאלים גבר". ראוי להתחיל בהליך של פיוס. הוא מצריך סליחה. כמאמר הרומאים - "לטעות זה אנושי, לסלוח - אלוהי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו