עומדים בין האור והחושך

בשלישי בבוקר נתתי לאחמד את מידות החלונות וביקשתי הצעת מחיר לסורגים. לא שיש מה לגנוב, כן, הפחד הוא ממחבלים. בשלישי בערב ראינו את הסקרים במהדורת החדשות, את הסיכוי ההולך וגדל לממשלת לבני־הרצוג, וסימסתי לאחמד שיחכה עם הסורגים. באותו ערב דיברנו, אייל ואני, והקול שלנו היה קר. נחכה עם הסורגים, והווילונות, והמתקן לכביסה. הסקרים האלה. האפשרות, שאינה דמיונית, שכל פינה שהשקעת בה חלומות ורעיונות ומשכנתא ואהבה תיהפך לגל הריסות תחת גלגלי בולדוזר.

ברביעי בבוקר התעוררנו לאזעקה ורצנו לחדר הילדים עם הטלפונים והאקדח. חדירה ליישוב. העקבות יצאו מהכפרים באזור. סימסתי לאחמד שיביא כבר את הסורגים.

אומרים שהבחירות האלה הן "המלחמה על הבית". סיסמה שגורה. איזה בית? בית של ארבעה חדרים בזמן שמחירי הדיור בשמיים? הבית הלאומי בזמן שדאעש מתבססים בעכו? מלחמה על הבית ברחוב בלפור? בית המקדש השלישי? הבית היהודי? הבתים בעוטף עזה?  

מלחמה על הבית. מעטים מבין משתמשי הביטוי נמצאים במצב שבו גורל הבית הפיזי הפרטי שלהם יוכרע בבחירות. קולות החיילים או הימאים עלולים לקחת ממני, מילולית, את הבית (ואת החזון, והקהילה, והאמון במדינה, ואת ביטחון הילדים שלי, אבל לפני כן את הבית).

העתיד האישי הישיר של כחצי מיליון ישראלים יוכרע ביום שלישי. אזרחים טובים ותורמים וחרוצים שנשלחו על ידי המחנה הציוני 1967 ויגורשו על ידי "המחנה הציוני" 2015. יש רק שתיים־שלוש מפלגות שמצהירות שלא יעקרו משפחות יהודיות מבתיהן. כל השאר מתגאות שיעשו את זה ("הסדר", "משא ומתן", "היחסים עם אובאמה"), או נמנעות מלהצהיר שאין להן כוונה לזרוק יהודים לאוטובוסים. פצועי 2005 יודעים שיש חיה כזאת, ממשלה יהודית שעולה עם דחפורים על גני ילדים ומרפאות וחדר מוסיקה, שחופרת מתים מקבריהם, שגוררת מתפללים מבתי כנסת. זה קיים בזיכרון מוחשי וצורב. מדינה ששולחת שוטרים לחדרי ילדים. שמעניקה לאויב שליטה בחבל ארץ. שמכווה ושורפת את טובי בניה. 

 

באיזה צד אתם

בתוך חצי שנה אנחנו עלולים לשחות בתוך תוכנית מטורפת, מאה־מאתיים אלף ישראלים חסרי בית, פליטים בארצם, והקמת חמאסטן בבית שחי של מודיעין וכפר סבא. השמאל, כאג'נדה מוצהרת, קורס מול הלחצים הבינלאומיים. חזון המדינה הפלשתינית בוער בעצמותיהם, "כי זו הציונות היום", כמו שאמר בוז'י, "זה האתגר הציוני". 

למה הם כל כך רוצים פינוי? זה מסעיר את עולמם, את דמיונם, את לילם ויומם. הסיבה היא שנאה, ורק גרבוז היה מספיק כן כדי לפרט. כדאי לחזור על מה שאמר משה איבגי, הפרזנטור הגדול של השמאל, בראיון ל"שבעה לילות" בשבת שעברה: "אם לא מפנים את ההתנחלויות ולא יילחמו במתנחלים כמו באויב הכי גדול שלנו, יהיה מאוחר מדי". האויב הגדול של איבגי נמצא בכיתות המדעים ובתור למספרה, בקורס קצינים ובנהיגה מונעת. הוא מתחזה לישראלי רגיל אבל הוא מסוכן יותר מכל אויב. 

הרפש הגזעני של גרבוז חידד את השפיץ של הבחירות. זה ישראל הראשונה מול השנייה. קואליציית השבט הלבן המצטמצם מול ברית המצורעים. מיעוט שעומד על הים ופניו מערבה, בז למנשקי המזוזות ונלחם בעם המטומטם, הראוי לחינוך. אליטה מנותקת של גרבוזים שצועקים בכיכר שהם רוב בעוד שלפי סקר ערוץ הכנסת מהימים האחרונים, רק 8% מהישראלים מגדירים עצמם כאנשי שמאל. 35% רואים עצמם משתייכים לימין ועוד 24% העידו שהם "מרכז נוטה לימין". 

הם כל כך מלאים בעצמם בשמאל שהם לא רואים בעיה בשימוש במוטיב האור והחושך (באמצעים מילוליים ולא מילוליים): בחושך נמצאים נתניהו, המזרחים, המתנחלים, העולים, הפטריוטים, השוטרים, המתפללים. בצד המואר נמצאים הגרבוזים והבוז'ים והמאור הגדול זורח מישבנם.

על זה הבחירות, לא על המילקי ולא על אבו מאזן. באיזה צד אתם. האם הלב שלכם מתכווץ בכאב כשאתם שומעים על יהודי במקום אחר בעולם שזקוק לעזרה. האם אתם דורשים לשנות את "התקווה" ה"גזעני" ל"נפש אדם הומייה". האם המחסן שלכם כולל תפילין ושיפודים ונעליים צבאיות, נעמי שמר ותהילים וסביח. האם "ישראלי" הוא גנאי או שבח בעיניכם.

 

יום מילואים בקלפי

לשמאל יש כסף. V15 משלמים לפעילים כדי שיסתובבו ברחובות, ידפקו על הדלתות, יפעלו ברשתות החברתיות. אתם תראו אותם ביום שלישי בכניסה לקלפיות, עם החולצות והסיסמאות ב־25 שקל לשעה. עשרות ארגוני שמאל התגייסו למטרה הקדושה של הפלת הימין במימון זר, חלקו מממשלות זרות. לימין יש הרבה פחות כסף אבל יש לו הון אנושי. הכתומים שיצאו ערב ערב לפני ההתנתקות למפגשי השכנוע "פנים אל פנים" בערים לא קיבלו שכר מאיש. 

יש לנו יום חופש בשבוע הקרוב. אנחנו יכולים לטייל חצי יום, וחצי יום לעמוד בכניסה לקלפי אקראית. לבוא עם מפת נייר של הארץ הקטנה הזאת, עם לב להקשיב, עם נתונים בסיסיים ועובדות, עם קבוצה של חברים שיעשו איתנו את הריקוד המטופש מהחתונות. להתייצב ליום מילואים בכניסה לאיזו קלפי, להתעלם מעיניים משתוממות, ולנסות לשוחח. לקלף מהאנשים המוסתים את השטויות ולחזור לאמת הפשוטה: יש לנו ארץ נהדרת. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו