נאמנות אחת של ציפי לבני אף פעם לא עמדה בספק. היא עקבית ולזכותה ייאמר כי בשבוע שעבר אף הפכה אותה לפומבית. זוהי הנאמנות לעיתון אחד - "ידיעות אחרונות", לקבוצת תקשורת אחת - "ידיעות תקשורת", למו"ל אחד - נוני מוזס. בבדיקת ה"נראות" שלה ב"קבוצה" אפשר לסכם ולומר שהתמורה היתה מלאה.
נאמנות היא אולי לא התכונה הבולטת אצל מספר 2 במפלגת המחנה הציוני, שדילגה עד כה בין ארבע מפלגות. אך החבירה האחרונה שלה, למפלגת העבודה, יצרה קרקע נוחה למפגן נאמנות לנוני. הנאמנות מתבטאת בפרק העוסק בתקשורת במצע של המחנה הציוני שמבטיח כי חקיקת "חוק ישראל היום" שנבלמה בכנסת היוצאת, תשוב ותופיע אם המחנה הציוני יעלה לשלטון.
שרת המשפטים לשעבר לא מעוניינת בקיומו של עיתון שמותח ביקורת, מביע עמדה השונה משלה ולא מתיישר ל"דבר הנכון" - אותו משפט סתום שהיא חוזרת עליו השכם והערב. העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה קבע שהחוק לא חוקתי, והעובדה ששופטי העליון בראשות הנשיאה נאור תמכו חד־משמעית בחופש העיתונות, כנראה לא עושות רושם על לבני. היא מעדיפה להיצמד לחוות הדעת ה"אובייקטיבית" שקיבלה מנוני.
במחנה הציוני הוחלט להסתיר את לבני. יש שאומרים כי היא מבריחה קרוב לארבעה מנדטים. כשנראה כי הסתרה היא דרך מקובלת במחנה הציוני, אפשר להבין ביתר קלות את החלטתם להסתיר גם את הרצון לסגור עיתון בישראל ולפגוע באופן חסר תקדים בחופש הביטוי בישראל.
והם עוד קוראים לזה, בלשון אורווליאנית, החוק "לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל" - הלוא הוא חוק "ישראל היום". הם לא כותבים מה המטרה האמיתית, אלא מוסבר שם על מודלים עסקיים כביכול. גם במצע, מסתירים.
אלא שהציבור כבר מנוסה ויודע לקרוא בין השורות. המשוואה פשוטה: מי שמצביע למחנה הציוני, מצביע לסתימת פיות ולסגירת העיתון הנקרא ביותר בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו