משחק הכיסאות | ישראל היום

משחק הכיסאות

לאחרונה התעורר חשש שכיסא הגלגלים שבו אני מתנייד לא תאם את מידותיי. הוא היה קטן מדי, ואוף - כמה שזה כאב.

זה הרגע להודות בכך שנראה כי אותה אכילה חסרת רסן שנקטתי טרם אשפוזי, קשורה ככל הנראה לכך שכיסא הגלגלים לחץ על בשרי. הוא התאים יותר לנערה קטנת מימדים, מאשר לגבר לא צעיר ועב־בשר כמוני. 

בהקשר הזה, אחותי, החכמה ממני, הציעה שכשם שלוקחים ממני מידות כדי להתאים לי כיסא - כך ראוי לנהוג בממלאי תפקידים ציבוריים: למדוד במדויק את התאמתם לכיסא שעליו יישבו אם ייבחרו. כך נוכל גם להבטיח שהכיסאות לא ילחצו עליהם ונבחרינו לא יסבלו מכאבים, כפי שאני סבלתי עד שהותאם השבוע כיסא חדש למידותיי. 

עם זאת, קיים הבדל מהותי: כאשר אנשי ציבור מתיישבים על כיסא שאינו תואם את מידותיהם, לא הם אלה שסובלים אלא הציבור.

מדידות חייזרים 

אם כבר מדברים על מדידת התאמה של ממלא תפקיד לכיסאו, הייתי מתחיל ממדידת התאמה לתפקיד של אותו בכיר במערכת הביטחון שהורה לצה"ל השבוע להיערך לעימות נגד חייזרים. עד היום היו אלה האמריקנים שערכו תרגילים של עימות נגד זומבים ושאר ירקות ב"אזור 51". 

עכשיו גם צה"ל בסיפור הזה. על מי נגחך? צה"ל הוא הרי כולנו. ואיך ייראו מעכשיו התרגילים בצאלים? ומה עם תרגילי השתלטות על "העיירה הפלשתינית" שם? האם הללו יוחלפו בתרגילי כיבוש של כפר חייזרים?

אגב, מאז הסכם השלום עם מצרים צה"ל אינו מכניס לקירבת הגבול עם מצרים אמצעי נשק ללא הגבלה. ההסכם אוסר זאת, גם עלינו וגם עליהם. אלא שלאחרונה הסכימה ישראל להפשיר את המגבלות במלחמה שניהלו המצרים נגד הטרור האיסלאמי בסיני. השאלה היא מה יקרה כאשר נילחם בצד שלנו נגד חייזרים?

ואגב, רמת המוכנות הגבוהה של חיל האוויר הישראלי, שהודיע רשמית כי הוא נערך לעימות עם חייזרים, בהחלט ראויה לשבח. אני שואל את עצמי אם עלינו להיערך גם למציאות שחייזרים יפקדו עלינו ואיך נמדוד את התאמתם לכיסאותיהם.

עדה במדים

קצין בכיר בצה"ל נשמע השבוע מסביר כי מטרת המסעות לאושוויץ־בירקנאו, שמקיים צה"ל לקציניו במסגרת פרויקט "עדים במדים", היא "להעצים את התחושה החווייתית של השואה".

צודק, אבל האמירה הזו מזכירה לי את אותה אישה תל־אביבית 

שערכה עם משפחתה טיול שורשים לפולין, כולל אושוויץ, שם מעדה ונקעה את הקרסול.

כשחזרו בני המשפחה הביתה, לקחו את המסכנה למיון של בית החולים איכילוב. ניגש אליה הדוקטור התורן ושאל אותה מה בדיוק אירע לה:

"ובכן", החלה האישה להשיב, "הכל התחיל באושוויץ". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר