אחרי שבצמרת הישראלית עודדו את יהודי צרפת לעלות ארצה בעקבות הטרור בפאריס, נשמעו כאן דברי ביקורת מכמה טעמים. עבר מספיק זמן מאז, ונכון לדון בנושא ללא הקשר אישי או פוליטי.
היו שטענו כי הקריאה לעלות למדינת ישראל רק מפני שמסוכן בנכר - אינה ראויה. המתנגדים לקריאה הזו סברו כי משמעותה של ציונות אמיתית היא שעל כל יהודי לשוב אל ארץ האבות, אל מולדתו ההיסטורית והיחידה של עם ישראל, בין שטוב בגולה ובין שרע שם. הקישור שנעשה בין עלייה לבין הפיגועים האחרונים בצרפת, כך אמרו, מחטיא את המטרה של הציונות האמיתית.
לעומתם, טענו אחרים כי הקריאה ליהודים לעלות ארצה היא אנכרוניסטית, וכי למדינת ישראל יש אינטרס שיהודים יישארו בגולה ויתמכו בה מבחוץ. זה נכון באופן כללי,
ובוודאי נכון לגבי ארה"ב, שתמיכתה במדינת ישראל תלויה בהשפעת היהודים המתגוררים בה, ובלעדיה יהיה קשה לישראל להתקיים.
אני חושב ששתי הטענות העקרוניות הללו אינן נכונות. הציונות ינקה את תפיסתה משני מקורות: הראשון חיובי והשני שלילי.
הצד החיובי היה הקשר בין היהודים לציון במשך כל שהותם בגולה; במשך כמעט 2,000 שנה יהודים התפללו לכיוון ירושלים, שרו על ציון וחלמו לחזור לארץ ישראל. הציונות לקחה את השאיפה בעלת המימדים הרוחניים והעבירה אותה אל המציאות, למישור של ההיסטוריה המעשית. טענתה היתה כי יש לבצע, כאן ועכשיו, את מה שחלמו עליו דורות רבים במשך שנים כה רבות: לחזור הביתה, ללא שום תנאי.
פרי המצוקה
אבל הציונות היתה גם פרי של מצוקה, שרבים חיפשו לה מענה. הפתרון הקיצוני ביותר לבעיה זו היה התבוללות; אפילו הרצל בצעירותו הירהר בהמרת דת המונית כפתרון למצוקה הנוראה של היהודים במאה ה־19. משהבין כי להצעה אין כמעט קונים - שינה את דעתו והקים את התנועה הציונית.
אלא שהמוטיב השלילי בפתרון הציוני לא נעלם. לצד עליות מסיבות אידיאולוגיות, דתיות ושאינן דתיות, עלו יהודים רבים לארץ בעקבות אירועים קשים.
לעיתים הם עשו זאת לאחר פרעות, ובמקרים אחרים - עקב הידרדרות המצב הכלכלי. לא תהיה זו טעות להעריך שגם לאחר הקמת התנועה הציונית, רוב היהודים עלו מפני שחשו טוב פחות בגולה, ולא רק משום שהונעו מגעגועים או מאהבה לארץ.
בתקופות מסוימות היתה מדינת ישראל המדינה היחידה שהיתה מוכנה לקלוט אותם, ובחלק מהמקרים התחרתה עם מדינות אחרות על לב העוזבים את מולדתם בגולה. רוב יהודי ארה"ב ואירופה שלאחר השואה, למשל, היגרו אליהן תוך כדי ויתור על האלטרנטיבה שהציעה ישראל.
לדבר גלויות
מהצד השני של המטבע, אין זה נכון כי ישראל בעלת אינטרס עליון לשמר את הגלות. גם אם היה ליהודי הגולה תפקיד חשוב בחיזוק המדינה בתחילת דרכה, היום אין זה כך. לעומת זאת, לו בישראל היו חיים היום פי שניים יהודים, מצבנו היה טוב יותר מכל בחינה שהיא.
היה קל יותר להתמודד עם שאלות פנימיות, דוגמת שמירת אופייה היהודי של המדינה; היה פשוט יותר לפתח את הכלכלה, שקשה לבסס אותה על 8 מיליון אזרחים בלבד; היה קל יותר להתמודד עם בעיות ביטחוניות, בעוד פוטנציאל הגיוס גדול כפליים. וכן הלאה.
דברים אלה נכונים אף יותר בהתחשב בתהליך ההתבוללות המואץ. אם מדויק הנתון שלפיו מחצית מהנישואים של סטודנטים יהודים בארה"ב הם לבני זוג שאינם יהודים, ברור כי הקיבוץ היהודי הגדול ביותר בגולה יידלדל מאוד בתוך כמה דורות.
בצרפת ובמדינות אחרות באירופה מצב היהודים אינו טוב בהרבה: שיעור הנישואים עם בני זוג שאינם יהודים אולי קטן יותר מאשר באמריקה, כך שההתבוללות איטית יותר, אבל עדיין, לנוכח המספר הכולל של היהודים שנותרו ביבשת אירופה אחרי השואה, גם שם תהליך ההתבוללות לא צפוי להימשך זמן רב.
יתר על כן, אל לישראל לבסס את הקשר עם ארה"ב ועם מדינות דמוקרטיות אחרות רק כ"קשר יהודי". טוב יותר לעתיד היחסים עימן אם יהיה ברור שהקשר מבוסס על אינטרסים הדדיים ועל אהדה הנובעת מערכים משותפים, שאותם מקדמת ישראל באזור מאתגר.
נכון שמול עוצמת האנטישמיות המתחזקת באירופה, עם ובלי המיעוט המוסלמי הצומח שם, אין מדובר במשימה קלה; נכון שעם שינוי אופי החברה בארה"ב, גם שם מתפתחים קשיים לא מעטים; אבל לא טוב עתידם של היחסים הללו אם יישענו בעיקר על "אחווה יהודית".
כמובן, כל עוד חיים במדינות אלה יהודים, יש לטפח ברצינות את המעורבות ההדדית ואת חיזוק הקשר בין הקהילות הללו למדינת ישראל.
לכן פרויקט תגלית, המביא אלפי יהודים צעירים לבקר בארץ, הוא מהפרויקטים החשובים ביותר במערכת היחסים בין יהודי הגולה לישראל. לכן טוב עושה הסוכנות שהיא משקיעה בחיזוק הקהילות בחו"ל. לא מעטים דואגים לאופי הרוחני שם, ועשרות ישראלים נוסעים לגולה כדי ללמד יהדות ולהשפיע.
אך בסופו של דבר, אסור שהקשר עם המדינות השונות יהיה מבוסס על הקהילות היהודיות בלבד. לטווח הארוך, מדובר בקשר חלש מדי.
בראייה היסטורית, ככל שיכולים בני אדם לראות אל נבכי העתיד (ויש סיבות טובות לפקפק ביכולת זו), עתיד היהודים יהיה טוב יותר ומובטח יותר במדינת ישראל. ככל שירבו לעלות אליה, כך היא תתחזק. יש לומר זאת בגלוי, בלי להתבייש, ובה בעת לשמור ולטפח את היחסים עם אותן גלויות שתיוותרנה מעבר לים. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו