בגבולותיה, בעריה וברחובותיה של המולדת מונחות מצבות, כמו משקולות על כתפינו, שמזכירות לנו ללא הרף את מחיר החירות והזכות לחיים. פעם, לפני שנים בגלות הארוכה, חיינו היו תלויים לנו מנגד, כעלים העפים מפני כל רוח מצויה, ועתה במולדת חיינו - כשורשי גזע עץ עבות הנטוע בקרקע הארץ, שגם סופה וסערה לא יוכלו להזיזם ממקומם.
מסביבנו הולכת ומתגבהת משטמה שכולה רשעה וזדון. משטמה שבשמה ולמען השגת מטרותיה נאגר נשק קטלני ונחפרות מנהרות, בהמתנה לרגע שבו הם יופעלו נגדנו. ארגוני המחבלים, בהדרכת ובהכוונת משמרות המהפכה של איראן, עוסקים בבניית רשת קורים ארסית כדי ללכוד בתוכה את מה שהם מכנים הישות הציונית.
העולם כמו תמיד שותק ואדיש ומותיר אותנו לבד בחזית המאבק עד עלות עמוד השחר. הן עם לבדד ישכון, נאמר עלינו, ומתוך מעיין הנצח אנו שואבים כבר אלפי שנים את יכולת העמידה ואת תקוות הניצחון.
שנאת ישראל התהומית היא הדבק היחיד שיכול עדיין ללכד את שבטי המדבר והחורן למערכה משותפת. אך טוב שיידעו כולם כי להבדיל משנים עברו, אזרחי ישראל כבר לא מתפתים לערגת שלום כוזב.
רובנו הגדול יודע שנגזרו עלינו עוד שנים רבות להילחם ולהקריב קורבנות, ואין לנו שום כוונה להתעייף. לא קיים כוח בעולם שיוכל לכבות את לפיד החירות הבוער בלב כל ישראלי, ואין צורר שידכא את חפץ החיים של שבי ציון. יזכרו אויבינו הקרובים וידידינו הרחוקים שלנצח נישא בעוז ובגאון את מסע החופש והדרור.
יכולת ההרתעה של צה"ל מוגבלת בהשגת מטרותיה. ראשית משום שלאויבינו זיכרון קצר למדי, ושנית משום שמדובר במאבק קשה ומורכב בפראי אדם, שבעיניהם אין כל ערך לחיים.
בלית ברירה, פעם אחר פעם, צה"ל צריך לחדש את השיעור כדי שהלקח לא יישכח.
אמנם מדובר בימי בחירות, אבל אצל אויבינו אין בחירות. הם בחרו כבר מזמן למרר את חיינו ככל יכולתם. הנהגת המדינה חייבת להתעלם מקיומן של בחירות קרובות ולקבל את ההחלטות האחראיות והאמיצות ביותר כדי להגן על שלומם ועל ביטחונם של אזרחי המדינה. זו חובתה העליונה, ושום שיקול אחר אסור לו שיסיח את הדעת מאותה אחריות לאומית.
בפוליטיקה הישראלית יש כאלה המכנים את עצמם פרקטיים ופרגמטיים. אסור בשום פנים ואופן להקשיב להם או להתחשב בדעתם. הנהגת המדינה חייבת להורות לצה"ל להציב קיר ברזל אל מול הקמים עלינו. מטחי הטילים והפגזים, מלבנון או מעזה, אינם מבדילים בין אנשי ימין או שמאל דתיים או חילונים, ואפילו לא בין ערבים ליהודים.
בכל יום בתפילותינו אנו מבטאים את הכמיהה לשלום. הלוואי שכבר תגיע העת שבה נוכל לנהל מערכת בחירות על מחירי דיור ומוצרי יסוד. ימים שבהם נוכל להעמיד בראשינו פעילים חברתיים וחברי כנסת גמישים, שיודעים לארגן מחאות של עגלות וקוטג'ים. לצערי, עדיין אנו רחוקים מאוד מחזון וגר זאב עם כבש.
בטוחני שהאבות המייסדים קיוו והאמינו שלאחר 67 שנות עצמאות נוכל לנהל בחירות כמו בארה"ב ובאירופה. בחירות על שערי מטבע, על מדיניות צנע ועל חוב לאומי. אך מה לעשות שעדיין הסוגיות הקיומיות המרכזיות עומדות בפנינו, ונדרשת לנו הנהגה חזקה, מנוסה, בעלת יכולת עמידה, שמשלבת עוצמה עם קור רוח, תעוזה עם שיקול דעת. אין לנו כרגע המותרות להנהגה אחרת.
כל מי שבימים אלה מדבר על ויתורים, על חזרה לגבולות 67', על מו"מ עם אבו מאזן או על פינוי יישובים עוצם את עיניו ואוטם את אוזניו לנוכח האתגרים האמיתיים שבפניהם אנו ניצבים. לכן חובה להתלכד סביב הנהגה שתסביר ותשכנע את העולם כולו שאין לאזרחי ישראל כוונה לוותר על הזכות הבסיסית לחיות בביטחון. כי בלי ביטחון לעולם לא ייכון שלום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו