ממעמקי נפש האומה היהודית הומים הלבבות. שוב באה במלוא הדרה תחושת השיתוף והאחווה בין יהודים מקצווי תבל. מתי מעט הכירו את ארבעת היהודים הנרצחים. הם אולי נולדו בתוניס או באלג'יר וחיו בצרפת ושם גם קופדו חייהם, ואולם כבוד אחרון ניתן להם אתמול, משל היו בחירי האומה לדורותיה.
מהו סוד הקיום היהודי? מה מניע את הנפשות מבלי מגע יד? פזורת היהודים בכל הגלויות נטענה בקוד הגנטי המיוחד של שיבת ציון. מהיכן שלא נביט בדפי ההיסטוריה, יבלטו יכולות מטפיזיות לחיות מעבר להיגיון. העם הזה מיוחד הוא מכל מבט. מרגיז ותוסס, פורה ויוצר, מהפכן ללא תקנה. אשר על כן, הניסיונות לרכזו בארץ אחת לא צלחו.
ניסיון אחד כביר צלח. איש לא נתן סיכוי למהפכה הציונית. מהפכה אשר יוצאת לדרך באותה שנה כצאתה של המהפכה הבולשביקית אל העולם. קווי דמיון אמנם בין השתיים. ואולי ייתכן שלא היתה דרך אחרת להרים את מסך הגלות מפני היהודים ולהביאם ארצה. וכמספר גלי העלייה כך גם גלי הכישלונות, ובמעלה ההר הציוני יש מורדות, כדרך כל הר ופיסגה.
מנהיגי הציונות, ללא יוצא מן הכלל, קראו בקול גדול לעלייה לארץ. תקציבי עתק הושקעו בקליטת עלייה. 650 אלף יהודים קלטו בתוך כשנתיים מיליון נוספים. אין לזה אח ורע בכל התבל. והמדינה התפתחה וגדלה וצמחה. וכדרכם של היהודים, לעולם לא יהיו מרוצים. לעיתים נדמה כי קריקטורה אחת יכולה לתאר משאת נפש, או אלף מילים. וכזו היתה הקריקטורה של דוש מערב יום העצמאות תשמ"ח, 40 שנה להקמת המדינה. שלושה "שרוליקים" היו שם בציור. הראשון בינוני, השני קטן והשלישי גדול. הבינוני מתאר את מצבנו היום, כמו גם לפני יובל שנים, הקטן מתאר כיצד היינו והגדול מתאר כיצד יכולנו להיות. וכך זה יימשך לעד.
מדוע, אם כן, נשמעו קולות אשר התנגדו לקריאתו של רה"מ נתניהו ליהודי צרפת לעלות ארצה? וכי זה איננו אחד מתפקידיו - לדרבן את היהודים ולקיים את ציוויה של המהפכה ההומניסטית ביותר בעולם? וכי הציונות ומימושה על ידי הקמת המדינה בדם וביזע אינם גורסים שהארץ היא אכן ארץ מקלט ואין צורך בראיות מתחדשות? מאנשי שמאל מובהק כבר התייאשתי, שהרי מסירות הנפש שלהם בעבור הישארותם של רבבות מסתננים לא חוקיים או "איחוד משפחות" ערביות משתווה לאותה מסירות נפש שבה הם מתנגדים לקריאה לעליית יהודים ארצה. אך כאשר נשיא המדינה, ראובן ריבלין, מסתייג מקריאה זו, חזקה עליו לבדוק היטב שמא נשתרבבו המניעים האישיים הכה מאוסים בעיסוק שאמור להיות בעל המכנה המשותף הגדול ביותר מאז תקופת התחייה הלאומית.
העתיד הקרוב טומן בחובו סכנות לעולם החופשי הממאן להביט בסכנה. יהודי העולם זכו בפריבילגיה עצומה - מימוש עלייה אל ארץ הקודש, ארץ היהודים היחידה והבטוחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו