לא פנים חדשות, פנים אידיאולוגיות

אנחת רווחה נשמעה בליכוד. אחרי ניסיונות שונים להשתלט על המפלגה - פעם באמצעות שיטת הבחירה של חברי מרכז ופעם באמצעות מתפקדים שאינם בוחרים במפלגה - סוף סוף הבוחרים קיבלו את מפלגתם בחזרה. הליכוד האמיתי, הלאומי והליברלי - הוא חזות הרשימה הנבחרת. 

ציפי לבני ויצחק הרצוג, שכה קיוו שפייגלין יתברג בראש הרשימה, שכחו כמובן להחליף את הנאומים שהכינו מראש וזעקו כהרגלם "ימין קיצוני", ועוד הוסיפו את מילות המפתח "היעדר פנים חדשות". עד מהרה גם עיתונאים קפצו על ההבחנה כמוצאי שלל רב. אם הליכוד אינו קיצוני, אז הוא לפחות מיושן. אז אמנם נחמד להתקשט בפנים חדשות, אבל הניסיון הארוך מלמד שפנים חדשות אינן תכלית בפני עצמן. בהיסטוריה של מפלגות עם פנים חדשות קיבלנו נציגים אנונימיים רבים, ללא ניסיון וללא אידיאולוגיה. היו לנו 19 מנדטים של פנים חדשות ביש עתיד, ו־7 מנדטים של הגמלאים, ו־15 של שינוי, וכמובן עוד שבעה גמדים שנכנסו לכנסת ה־13 עם רפול. מתוכם אנו זוכרים היטב את שגב וגולדפרב, שעקרו והצביעו עם השמאל בעד אוסלו תמורת שוחד פוליטי. 

במקום פנים חדשות הציבור זקוק לפנים אידיאולוגיות. נציגים שמגיעים לכנסת בזכות משנה פוליטית ברורה. שאינם מבקשים לעצמם כיסא בלבד, וברגע שהדבר אינו מתממש בורחים מן הספינה. ראה ערך רייכמן, שהובטח לו להיות שר החינוך בהצטרפותו לקדימה, ואולי גם גורלו של טרכטנברג לא יהיה שונה בעבודה־תנועה.

במקום פנים חדשות הציבור רוצה פנים מנוסות. מי שעשו עבודתם נאמנה במשך קדנציה אחת או שתיים, ואם אפשר, באותו המשרד. ההמשכיות של לימור לבנת במשרד החינוך, ישראל כץ בתחבורה, סילבן שלום בנגב והגליל - היא זו שאיפשרה לעשות את התמורות החשובות. הניסיון מייצר מקצועיות, בשונה, למשל, מן הקפיצה של יאיר לפיד היישר למשרד האוצר, ללא כל ניסיון וללא השכלה מתאימה. 

הליכוד לא נשאר כיתה. כל המפה הפוליטית השתנתה. נכון, הליכוד של ימינו הוא אינו הליכוד של "שתי גדות לירדן", אבל הוא נותר מפלגה לאומית וליברלית. מה שלא קרה למפלגת העבודה. כפי שז'בוטינסקי אולי לא היה מצביע ליכוד כיום, גם ברל כצנלסון לא היה מצביע למפלגת העבודה, שעסוקה בחזון המדינה הפלשתינית יותר מאשר במדינת העם היהודי. ובכלל, לגברת לבני ולחבריה צריך להסביר שהרבה יותר מטריד לראות בפוליטיקה פנים ישנות שעוברות בין מפלגות, מאשר כאלה שנשארות נאמנות לדרכן האידיאולוגית.

יש בליכוד פנים חדשות. מבנה הבחירה, שמחולק בין מחוזות והרשימה הארצית, הוא המאפשר את הכניסה של פנים חדשות באופן מאוזן למפלגה. לא במקום חברי כנסת ושרים מנוסים מחד גיסא, אבל לא בבחינת יצירת מפלגה שאינה מאפשרת שינוי, כפי שהיה נהוג שנים במפלגת העבודה, מאידך גיסא.

ולבסוף ראוי להדגיש: לא הכל מושלם ברשימת הליכוד, ויש לחזקה ולהוסיף אליה נשים. ועוד נשים. נשים מנוסות ואידיאולוגיות. את איוש שני השריונים העומדים לרשות נתניהו, כדאי, למשל, להתחיל עם פרופ' רות גביזון למשרד המשפטים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו