לפני כמה שבועות שם קץ לחייו בתלייה נער בן 12. הוריו מצאו אותו בחצר. בסוף השבוע שעבר ניסו שתי נערות לשים קץ לחייהן בהקפאה איטית של גופן במימי הים. הן נכנסו בבגדיהן אל המים, והמתינו שהבגדים יירטבו ויקפיאו אותן למוות. בשני המקרים הילדים המסכנים סבלו מהצקות מצד חבריהם - אלא שלא כמו בעבר, לא מדובר רק בהצקות במסגרת חצר בית הספר אלא בעלבונות שעלו לפייסבוק. מאז ומעולם התעמרו ילדים בילדים אחרים. נערות הקניטו אחרות, נערים הקניטו חברות וילדים לכיתה. אלא שפלאי הטכנולוגיה, שמביאים לנו כל כך הרבה יתרונות - מביאים עימם גם סכנות חמורות. בגלל האינטרנט תופעה חברתית מוכרת מבתי הספר הופכת להתעללות נפשית לעיני כל. הילדים ובני הנוער של היום צורכים אינטרנט כבר בינקותם. במקום לצאת לשחק בכדור או לקפוץ בחבל הם משחקים בחבטות וירטואליות, ופוגעים בול. הקורבנות, נערים ונערות פגועים, מהלכים עם חיצים מורעלים שנחשפים לעיני כל באתרי הרשתות החברתיות. זהו מצב בלתי נסבל לנפשות רכות. פעם, לא מזמן, דאגנו בעיקר כשהקטנים שלנו יצאו החוצה לשחק במגרש המשחקים או בגינה הציבורית או להסתובב ברחובות. היום הסיבה לדאגה הפוכה לחלוטין - דווקא החדר הסגור שלהם והזמן שהם יושבים לבדם מול המחשב, הפכו לסכנה של ממש. אני קוראת להורים, למורים, למחנכים, למנהלים ולכל מי שקשור לגידול ילדים - התעוררו ומייד! האויב הגדול ביותר של הרכים בנפשם הוא הגולם הקיים בחדר שלהם, המחשב. לא רק בגלל הסוטים שמנסים להפיל אותם ברשת, תרתי משמע, אלא גם בגלל חבריהם לספסל הלימודים או לתנועת הנוער, שיכולים להפיל אותם ולדרוס את נפשם. סיפורן של שתי הנערות מאשדוד תפס את כותרות העיתונים בשבוע האחרון משום שהוא ריגש והעציב את כל מי שהתוודע אליו; אבל הסיפור הזה הוא רק דוגמה אחת מני רבות. היום כל סטטוס בפייסבוק משול לכתבה רעה ומשמיצה המפורסמת ברבים, ובשל כך ילדים רגישים הופכים לקורבנות קלים. אז אנא, התעוררו, מיצאו דרכים לטפל בתופעה החמורה. עיקבו אחר מה שנכתב ברשתות החברתיות, היו ערניים וזהו נפשות פגועות, הניפו שלט עצור גדול - לא וירטואלי - לפני התופעה; לפני שבריוני הרשתות החברתיות יגרמו לנזקים הבאים, ויפגעו בעוד ועוד ילדים ובני נוער. עיצרו אותם לפני שיהיה מאוחר, מאוחר מדי.
