לפני שבועות אחדים כתבתי כאן על חוסר הרלוונטיות של החלטות מדינות אירופה להכיר במדינה הפלשתינית, אף שזו עדיין אינה קיימת. על הקלות הבלתי נסבלת לקבל, ברוב גדול ובתמיכה ציבורית רחבה, החלטה שאין לה ולא כלום עם קידום עניינם של הפלשתינים, עם הגברת הסיכוי לשלום ישראלי־פלשתיני, עם שיקום רצועת עזה או עם סיוע של ממש לתשתיות בגדה המערבית. פשוט מכנסים את הפרלמנט, מעלים הצעה להכיר במדינה פלשתינית, ממשלת ישראל מתרגזת נורא ומשגרת את טובי שגריריה ושליחיה למשימה חסרת הסיכוי לשכנע את מדינות העולם להימנע מקבלת החלטה חלולה שכזו, וככל שהללו מתאמצים יותר ומותחים ביקורת קשה יותר על המהלך, כך הוא נראה מוצלח יותר בעיני מוביליו.
למחרת, כמובן, לא קורה כלום. הפלשתינים הם אותם פלשתינים, ישראל היא אותה ישראל, ואפילו הים הוא אותו ים. אבל המדינות שהכירו במדינה הפלשתינית יכולות לטפוח לעצמן על השכם ולומר להנהגה הפלשתינית: ראו מה עשינו למענכם! שילמנו מחיר לא פשוט, ישראל גינתה אותנו, הזמינה את השגריר הישראלי הביתה להתייעצות למשך כמה ימים, ואנחנו לא נרתענו!
אני חש תחושה דומה לנוכח הדיון המתמשך בנושא הצעות החוק השונות לאחרונה. מישהו שהיה נוחת כאן מן המאדים היה משוכנע כי יהודי ישראל נמצאים בצרה גדולה. הם עלולים חלילה לאבד את שפתם, משוחחים זה עם זה בערבית, נישאים לבני דתות אחרות, מחליפים את תרבותם בזו של המיעוט החי בארץ, ורק חוק כמו חוק הלאום עשוי להציל אותם מן הגל המסוכן ששטף אותם. מדובר בחוק שנועד להרגיז את הערבים אזרחי ישראל, ומי שמרגיז את הערבים משמח יהודים לא מעטים, בלי לשנות כלום במציאות, בלי לשלם שום מחיר של ממש, בלי הוצאה תקציבית כלשהי.
אלו הצעות חלולות לא משום שהן פוגעות פגיעה קשה ברקמת היחסים השברירית שבין הרוב למיעוט בישראל, לא משום שהן אינן עולות בקנה אחד עם הערכים השזורים במסורת היהודית, ולא משום שהן גורמות למבקריה של ישראל לקפוץ עליהן כמוצאי שלל רב ולראות בהן את ההוכחה לכך שישראל היא מדינה גזענית - אלא קודם כל משום שמדובר בהצעות שאם יתממשו, חלילה, לא יעניקו שום דבר חיובי לשום אדם בישראל.
יש בישראל מחלוקות אמיתיות, והוויכוח עליהן אמיתי וחשוב: על השאלה כיצד ישראל צריכה לחיות במזרח התיכון עם שכניה ואם אפשר להגיע לשלום עם הפלשתינים, על השאלה אם חוקי האישות בארץ צריכים להיות חוקים דתיים או חילוניים, על שאלת היחסים בינינו לבין העם היהודי בעולם, על אחריותנו לעתיד העם ועוד. אין ויכוח אמיתי על כך שמדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי, אך החוקים החלולים המועלים עכשיו, ואשר הפכו, לרגע, לנושא המרכזי על סדר היום, יוצרים מצב שבו הצעות מיותרות ומרגיזות מעלות בעולם את השאלה אם אנחנו עצמנו סבורים כי ישראל אינה מדינת היהודים. אלו הצעות שדינן להיגנז ולא לעבור בשום שלב חקיקתי ברוב בכנסת. גם אם לא יגיעו לקריאה ראשונה, הן יישארו כמזכרת עוון בדברי ימי הכנסת.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
