כן לטפל, לא לאבד פרופורציה

כבכל שנה מגיעה התקופה המפתיעה המכונה משום מה "חורף" למחזותינו, ואיתה המראות המוכרים של הצפות לצד התגובה הישראלית הפבלובית: "קצת גשם והכל נתקע". לפני שהזעקה הציבורית מתחילה באמת לייצר נזקים גדולים לכספי הציבור, שנלקחים בקפדנות מתמדת על ידי המדינה, רצוי לדעתי להירגע ובטח לא לדרוש ש"פעם אחת ולתמיד" העניין יטופל.

קודם כל, הדברים אצלנו לוקחים זמן (לפעמים הרבה יותר מדי זמן - ע"ע הרכבת התחתית). אבל בחלק קטן מהמקרים מדובר דווקא במנהג ישראלי שאפשר להעריך. יש אמנם הוצאות שצריך להוציא כי אסור לקחת סיכונים, למשל ביטחון המדינה, אבל יש כאלו שצריך לחשוב עליהן היטב. לדוגמה, לא למהר לשפוך כספי ציבור בגלל הצפה או שתיים.

כי צרות שמתרחשות מדי פעם לא חסר. רוצים דוגמה? בצורת. כמו שבחורף יש איזו הצפה פעם־פעמיים בשנה, כך בכל שנה־שנתיים אנחנו חווים עונה שחונה במיוחד שמייבשת את הכנרת ומדאיגה את הציבור. מכיוון שהעניין נמשך שנים רבות, בסוף בנתה המדינה מפעלי התפלה.

אבל אתם יכולים לנחש מה היתה התוצאה. מי שילם את מחיר המים שהתייקרו? הרי זה כספי ציבור שמושקעים. כסף שהמדינה לוקחת מהכיס של כולנו. והיום אין כבר תשדירים עם דוגמנית שעור הפנים שלה נסדק מהתייבשות. אבל יש חשבונות מים מנופחים והרבה קיטורים צודקים על תאגידי המים העירוניים.

רוצים עוד דוגמה? שריפות ביערות. אסון הכרמל היה מקרה חריג בקנה מידה לאומי. אם הממשלה היתה ממהרת ושופכת כסף רב על שירותי הכיבוי שיטפלו בבעיה "פעם אחת ולתמיד", היינו מקבלים את החשבון בהמשך, ואחרי כמה שנים מתלוננים למה אנחנו משלמים כל כך הרבה כסף על כבאיות שעומדות מחוסרות מעש ביערות.

יש עוד בעיות שונות ולא פשוטות שצצות לפרקים וצריך לטפל בהן בנחישות. הקריאה והרצון הטבעי לראות את העניינים מטופלים לא צריכים להסית את המדינה לבזבז את משאבי הציבור ללא הכרה. וברור לחלוטין שהממשלה מתקשה לעמוד לאורך זמן מול פרץ של דרישה המונית. למשל, בקיץ 2011 דרשו צדק חברתי, ועדת טרכטנברג הכניסה את הילדים לחינוך חינם מגיל 3 וכולנו חטפנו את העלאת המסים בהמשך.

הרצון לטפל בבעיות "פעם אחת ולתמיד" הוא כמעט חלק מהגנום הישראלי. הוא מתעורר במהירות ובדרך כלל גם דועך כך. בכל שנה יש חורף בישראל. הוא בדרך כלל כולל אירועי גשם כבדים. יש קצת הצפות. יש די הרבה קיטורים. צריך לטפל במערכות הניקוז, צריך להשקיע בתשתיות. אבל לעשות זאת במידה ובשום שכל. חשוב קודם כל לזכור שהכסף של הציבור מוגבל. שהציבור קורע את הישבן בשבילו. ושאם חוגגים על בניית תשתיות שלא לצורך, בסוף כולנו נשלם את המחיר במסים גבוהים יותר ונקטר ובצדק על הבזבוז של הממשלה וזרועותיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו