לא היתה בדור האחרון הוכחה מובהקת יותר לאמונה שנצח ישראל לא ישקר, מעליית יהדות בריה"מ לשעבר. במשך 70 שנה חיו יהודי בריה"מ תחת שלטון טוטליטרי אכזרי ביותר, ששלל אידיאולוגית את הקיום היהודי ולחם בו בכל דרך, סמויה וגלויה. כל גילוי של זהות יהודית, של תרבות יהודית, היה מחוץ לחוק וסוכני הקג"ב, שעיניהם פקוחות תמיד ודבר אינו נעלם מהם, פעלו בתקיפות נגד כל גילוי כזה.
בסיטואציה שבה חיו יהודי בריה"מ תחת השלטון הסובייטי, אך טבעי שהיו גם נישואי תערובת, שהיתה התבוללות. ולכן אך טבעי שכמו ביציאת מצרים, כך גם ביציאת בריה"מ רבים מן היוצאים לא היו יהודים במקורם. לו היתה היום לעם היהודי ולמדינת ישראל מנהיגות רוחנית ראויה לשמה, מנהיגות בעלת יכולת להבין את גודל השעה ולקבל את ההחלטה ההיסטורית המתבקשת, היתה מתקבלת החלטה גורפת, המקבלת לחיק העם היהודי ללא תנאי את כל העולים מחבר העמים על פי חוק השבות. כמעט כל העולים, גם אלה שאינם יהודים על פי ההלכה, רואים עצמם בני העם היהודי, העולים למדינה היהודית, הם אזרחים טובים, הם מתגייסים לשירות מלא ומשמעותי בצה"ל, הם תורמים לחברה והם רואים עצמם בני הרוב היהודי לכל דבר ועניין.
מדינת ישראל מעניקה מונופול אורתודוקסי על הגיור, כך שהזרמים הדתיים האחרים - שהם רוב בניינו ומניינו של העם היהודי, והם מתונים ומאירי פנים יותר - נפסלים בידי מדינת העם היהודי ואינם רשאים להיות בבחינת שער כניסה ליהדות. ממסד רבני חרדי, לא ציוני, חלקו אנטי־ציוני, קיצוני ומחמיר לשווא, מקשה על הפונים לגיור בנוקדנות פוגענית ובטריקת דלתות. לשיא החוצפה הגיע הממסד הזה בצעד המנוגד להלכה של פסילת גיוריו של הרב דרוקמן, שנרתם לקידום גיור אורתודוקסי לחלוטין, אך ברצון טוב, במאור פנים ובפתיחות לקבלת הגרים באהבה.
חוק הגיור שהציע ח"כ אלעזר שטרן אמנם אינו מציע הכרה קולקטיבית ביהדותם של העולים או הכרה בגיור של כל הזרמים ביהדות, אך הוא מציע מענה קמעונאי - הקלה על החפצים בגיור באמצעות מתן אפשרות לכל המבקש להתגייר להגיע לבית דין רבני אורתודוקסי של רבנים ציונים, המחפשים את הדרך לאפשר את הגיור ולא לחסום אותו. הצעת החוק תפתח את שערי הגיור בהקמת 30 הרכבי גיור נוספים ברחבי הארץ, וכל רב של מועצה מקומית או עיר יוכל להקים בית דין לגיור. כל מתגייר יוכל לבחור היכן להתגייר, כך שאם אחד הדיינים יחמיר או יסרב לגיירו, תהיה לו האפשרות לגשת לדיין אחר. החוק הזה רחוק מלתת מענה הולם לבעיה, אך כנראה זה המקסימום שאפשר להגיע אליו במבנה הפוליטי של ישראל. קבלת החוק היא אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה. על הנושא הזה ראוי להפר כל משמעת קואליציונית וסיעתית, מכיוון שמדובר בנשמת אפה של הציונות.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
