עם פרסום נתוני תחלואת הסרטן הארציים שלשום, לא הופתענו לגלות כי ערי מפרץ חיפה, חיפה ועכו תפסו את המקום הגבוה ביותר, וגם תל אביב לא משתרכת מאחור.
הנתונים הציגו תוצאות מדאיגות מאוד, אשר לפיהן שיעור הסרטן בקרב הגברים בחיפה בשנים 2006-2011 היה גבוה ב־15% לעומת הממוצע בישראל, וזהו השיעור השני בגובהו אחרי עכו עם 16%. בקרב הנשים, השיעור בחיפה גבוה ב־11% מהממוצע הארצי. מדובר בשיעור הגבוה בארץ.
אשים בצד את העובדה התמוהה מדוע משרד הבריאות נזכר רק עתה לפרסם את נתוניו על השנים 2006-2011 באיחור גדול כל כך - האם רק כעת התבררו למשרד המספרים האמיתיים של תמותת החולים? הדבר ראוי לבדיקה יסודית. אתמקד באבסורד העולה מקריאת הדו"ח. המשרד מסייג את הדו"ח וטוען כי חשוב לדעת ולזכור כי הנתונים הם תיאוריים בלבד - כלומר, מספקים תמונת מצב סטטיסטית - וכי אין לקשור את הבדלי התחלואה בין אזור אחד למשנהו לנתונים סביבתיים. על פי מחברי הדו"ח, לצורך כך נדרש מחקר אקדמי ייעודי שיבדוק משתנים רבים.
אלא שנראה שבמשרד שכחו או פשוט בחרו להתעלם מהעובדה שבדיוק לפני חודש פירסם המשרד בעצמו הודעה רשמית, שלפיה נוסף זיהום האוויר לרשימת המסרטנים הוודאיים (בדיוק דוגמת עישון, צריכת אלכוהול וכיו"ב); אמנם לא באותה רמת סיכון, אך בהחלט במסגרת הסיכונים הבריאותיים לסרטן. במילים אחרות: כשכל אחד מאיתנו יוצא לרחוב בעיר, או מבלה את מרבית חייו במפרץ חיפה או בסביבתו - הוא עלול להיחשף לחומרים מסרטנים ודאיים.
עכשיו, כל ילד יודע שמפרץ חיפה הוא הלב הפועם של התעשייה הכבדה, המזהמת והמסוכנת ביותר שיש במדינה. כל אחד יודע גם שרמות זיהום האוויר הנמדדות במפרץ חיפה, להוציא פליטות כלי רכב, הן בדרך כלל גבוהות וחורגות. וידוע גם שרובה של האוכלוסייה באזור המפרץ נחשף, שלא מרצון, למזהמים שונים ומשונים, חלקם אפילו לא מנוטרים.
מכאן מתבקשת המסקנה שעם נתוני תחלואת סרטן כגון אלה שהוצגו בדו"ח, לא צריך מחקרים מדעיים כדי להבין שמפעלי התעשייה השונים במפרץ מסכנים את האזרחים במחלות מסרטנות. משרד הבריאות אומר את זה בעצמו, די לעבור על רשימת החומרים הנפלטים לאוויר שפירסם המשרד כדי להבין זאת.
מעל כל אלה עומדים המדינה והרגולטורים שלה המופקדים על יישום מדיניות שתשפר את איכות האוויר של כולנו, ושתאכוף את החוקים ואת התקנות הרלוונטיים. אז אמנם יש לנו חוק - חוק אוויר נקי, התשס"ח־2008 - אך יישומו על המפעלים בארץ בכלל ובמפרץ חיפה בפרט הוא איטי מדי ולעיתים גם מאוחר מדי. גם תקנות לשיפור איכות האוויר, שהותקנו בשנה שעברה וכוללות רשימה ארוכה של חומרים שונים, ייכנסו לתוקף רק בעוד שנתיים, ובינתיים ממשיכים אזרחים למות ממחלות הקשורות לאיכות אוויר. על המדינה להתחיל לפעול ביתר שאת ובתקיפות לשיפור איכות האוויר שאנו נושמים.
הכותב הוא עורך דין מומחה בדיני איכות הסביבה