"מחולל שחיתות", כינה אתמול פרקליט התנועה לאיכות השלטון אליעד שרגא את הרב יאשיהו פינטו בדיון בעליון על ביטול עיסקת הטיעון עימו. השופטים האזינו לעתירתו וליובל יועז שייצג את תנועת אומ"ץ המבקשת להקדים ולחקור את עד התביעה הראשי, אפרים ברכה, ומן השאלות שהציגו מרים נאור ועמיתיה השופטים לנציגי פרקליטות המדינה עלו תהיות קשות.
בשורה התחתונה השופטים תמהו מדוע הפרקליטות קיבלה את תכתיבי פינטו כיצד לחקור ואת מי ומתי וכמה ולמה; ואת מי מן החשודים שהיו שותפים לעבירותיו אין להעמיד לדין, לרבות רעייתו דבורה.
לכל בר דעת - גם בפרקליטות ובמח"ש - ברור כי פינטו הוא הלווייתן באוקיינוס השחיתות, ואילו מי שהוא הסגיר למשטרה ניצב בדימוס מנשה ארביב הוא דג בינוני בלבד. מדוע, אפוא, לעצום עין ממעשיו של פינטו, שהיה צומת לעבריינות, כדי להרשיע את ארביב?
כל משקיף חופשי כמובן לחשוד שמא זדון וכוונה רעה מילאו תפקיד במערכת השיקולים של התביעה. שכן לא רק החקירה הצולעת של ארביב מעוררת תהייה אלא גם ההימנעות מבירור יסודי יותר של מהלכי תת־ניצב ברכה כפי שעולה מעתירת אומ"ץ.
אך נקודת המוצא הנכונה לבירור העניין היא בהנחה שהפרקליטות פעלה בתום לב. ההערכה היא שהעומדים בראשה חשו כי ההרשעה העיקרית כבר בכיסם, שהרי פינטו מודה כי ניסה לשחד את ברכה בסכום עתק, ומה שהוא יוסיף תמורת קיצור דרמטי בעונשו יעניק ניקוי אורוות חיוני לצמרת המשטרה. בנקודה זו היא טעתה בשיקול הדעת.
המידע שהבטיחו פרקליטי פינטו ליועץ המשפטי יהודה וינשטיין היה אכן חשוב לטוהר הכפיים של כחולי המדים, אבל מכאן ועד לקבלת תכתיביהם כיצד צריכה חקירה זו להתנהל, ומה העונש שיושת על הנאשם העיקרי - רב המרחק. לא היה מקום להסכים לכך.
לפיכך, למרות שהפרקליטות אינה יכולה עוד לחזור בה מן המשגה ומן העיסקה שעשתה עם פינטו ופרקליטיו, דומה כי היא עצמה מקווה כי שופטי העליון יחלצו אותה מן הסבך, מן הבור שכרתה לעצמה. אם הם יבטלו את העיסקה, יוכלו וינשטיין ושי ניצן ובכיריהם בפרקליטות לצאת את המים העכורים והם יבשים. מה לעשות? הם חתמו. הם עמדו בדיבורם. אך אז היתה התערבות של גורם עליון, יד נעלמה במסגרת עתירות לבג"ץ - ונכפה על הצדדים להביא את הפרשה בפני בית המשפט בפירוט. כך עדיף. מפני שהעונש שיושת על פינטו לפי עיסקת הטיעון המקורית אינו עולה בקנה אחד עם עבירתו כפי שהוא עצמו מוכן להודות בה.
המזער הוא שפינטו יסכים לפתוח מחדש את המשא ומתן ולהעלות את משך הענישה בכליאה לרף סביר. לא מאפס ימי מאסר עד 365 בלבד אלא יותר. אסור שפרשה כה חמורה תסתיים בעונש שהוא בבחינת לעג לרש.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
