1 ואולי לרגע אחד, כשהיכל נוקיה יהיה מלא מחר בערב, הרחש בחש ירחף על פני תהום, הקבוצות תתחממנה, השדרים והפרשנים ישדרו ויפרשנו, המזנונים יפקיעו מחירים, המתכוננים יתכוננו והמקוננים יקוננו, ישתרר לרגע אחד שקט בראשו של גיא גודס.
הוא יביט מסביב, יראה את כולם, צהובים, אבל לא ייצור קשר עין, כי העיניים של שוכני ההיכל שופטות לחומרה, ויחייך לעצמו בסיפוק. הנני כאן, ילחש לעצמו ללא קול, כמו מסמר במסיבה, בתפקיד האיש המרכזי, בהצגה המרכזית שהספורט הישראלי יכול להציע. עכשיו הוא רק צריך לקוות שמכת הפטיש על ראשו תהיה עדינה ומלטפת, ולא תעלים אותו לתוך הקיר האינסופי של המשרה השואבת הזאת.
2 בסופו של דבר, מאמן הוא סך כל הצלקות שלו, אם היה שחקן, בוודאי כמאמן. הצלקות של גודס, בייחוד אלה שעל ברכיו, הן תזכורות ליכולת המנטלית שלו להתגבר על מכשולים פיזיים. אם הקילומטראז' שלו כמאמן בנה אותו בצורה סבירה לאתגר, בשנים האחרונות, ביושבו כעוזר מאמן, הוא בעיקר צפה בצלקות נצרבות בעורות של אחרים, ויש לקוות עבורו שלמד מהן. ובהנחה שאת הדין וחשבון המחמיר ביותר גודס ייתן בפני עצמו, הנאמנות לעקרונותיו צריכה להיות העיקרון המוביל שלו העונה, גם כדי לממש את הפילוסופיה שלו וגם כדי שיוכל לצטט את פרנק סינטרה ולומר "I did it my way".
לכן ההחתמה של פיני גרשון, המהלך האולטימטיבי וההפוך לעצמאותו של גודס ולעמידה על עקרונות, תרחף מעליו עד שיוכיח אחרת. אסור לו להיות מנומס מדי, והכבוד לגרשון חייב לבוא רק אחרי הכבוד לעצמו, לדמות המאמן שלו ולדרך שהוא רוצה להכתיב. הדיבורים על קבוצת פוורוורדים שלוחצת ומכתיבה קצב גבוה חייבים להתחיל להראות ניצנים, כדי שיבשילו בנובמבר־דצמבר וייתנו פירות בפברואר ובמארס.
ואם שחורצאניטיס אכן יחזור, וכשיחזור ימשיך את היכולת הבלתי ניתנת לעצירה שלו בדקות שבהן יש לו אוויר, גודס יפתח לעצמו אופקים אחרים שבהם יוכל להביא לידי ביטוי את יכולות הפעלת קבוצתו. עד עתה, ומדובר בחילול הקודש, גם הטופ 16 הוא לא מובן מאליו עבור מכבי ת"א.
3 דיוויד בלאט, טייריס רייס, נס מילאנו, אליפות יורוליג - אלה מילים שצריכות להימחק מהרפרטואר המחשבתי של גודס. זיכרון מתוק אך נשכח. כמו מים שעברו מתחת לגשר, מפנים מקום למים נוספים, שאולי יהפכו לזיכרון מתוק נוסף, או אולי חדים, אכזריים, כאלו שצורבים צלקת ארוכה שתזכיר.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו