ברק אובאמה נחשף השבוע לקשיים העומדים בפני הקואליציה שהוא בנה במלחמה נגד ארגון דאעש. 100 תקיפות אוויריות אמריקניות, רק בשטח סוריה, לא הצליחו למנוע את חדירתם של פעילי ארגון המדינה האיסלאמית לעיר הכורדית קובאני, הסמוכה לגבול הטורקי.
שתי עובדות חשובות מבין עתה (אולי) הנשיא האמריקני: א. תקיפות אוויריות לבדן לא יספיקו כדי להביס את ארגון דאעש; ב. אי אפשר לסמוך על טורקיה במערכה, אף שאובאמה כל כך אהב את הרעיון שאפשר לסמוך על ארדואן.
אובאמה כינס את הגנרלים והיועצים הבכירים שלו כדי לראות מה עושים. התוצאות בשטח מאכזבות. מאות תקיפות אוויריות בעיראק ובסוריה לא רק שלא בלמו את דאעש - הן גם לא מנעו מהארגון הישגים.
העיר קובאני בדרך ליפול לידי דאעש. לכו תסבירו לתושביה המשקשקים בצדק כי קואליציה של 50 מדינות לא מצליחה לבלום ארגון של אלפי טרוריסטים.
קובאני הפכה פתאום לסמל, סמל מגבלות הקואליציה של אובאמה. הנשיא האמריקני בלחץ. תוצאות הלחימה בשטח מאכזבות. אפילו הפנטגון מודה כי תקיפות מהאוויר בלבד לא יצילו את העיר. ב־4 בנובמבר צפויות בחירות אמצע הקדנציה בארה"ב, עוד סיבה לדאגה עבור המועמדים הדמוקרטים שחוששים גם כך ממפלה נוספת בקונגרס.
אובאמה, כאמור, סופג מהלומה מהטורקים. הוא, שבנה כל כך על אנקרה, לא תפס עדיין כי טורקיה לא שותפה של וושינגטון אלא מתחרה. בבית הלבן בנו על הסיוע של טורקיה במלחמה בדאעש. במקום זה קיבל אובאמה סיוע של הרבה מילים, אבל אפס מעשים.
הצבא הטורקי אמנם הציב כוחות מתוגברים בגבול הסורי, אבל בתפקיד של משקיפים מהצד. האמריקנים מצפים מהשותפה שלהם בנאט"ו, בעלת הכוח הקרקעי השני בגודלו של הברית, כי תפעל בעיקר כאשר מתרחש גיהינום "במרחק של זריקת אבן", כפי שאמר ל"ניו יורק טיימס" מקור רשמי אמריקני. אבל לטורקים יש אינטרסים משלהם, והם אפילו לא מסתירים זאת.
נתחיל מזה שבמערכה בין לוחמי המחתרת הכורדים בסוריה, שרבים מהם מזוהים עם ארגון ה־PKK הכורדי (המחתרת הכורדית) - האויב הגדול של אנקרה זה כמה עשורים - לבין ארגון דאעש, אנקרה לא בהכרח מעדיפה את הכורדים. ארדואן כבר אמר כי הוא אינו רואה הבדל בין שני הארגונים. אנקרה גם חוששת מהכורדים בסוריה, שלהם כבר טריטוריה אוטונומית עצמאית.
טורקיה מצפה מוושינגטון להכריז על "אזור בטוח" בסוריה, שיהיה תחת אחריות טורקית ושיחייב את סוריה להימנע מכל פעילות אווירית באזור כדי להצטרף למערכה. דרישה גדולה מדי. וושינגטון לא ערוכה לכך כעת, ונוסף על כך הדבר צריך לעבור דרך מועצת הביטחון - שם סין ורוסיה יכשילו את הניסיון. טורקיה חיפשה תירוץ, ומצאה אותו. הטורקים גם טוענים כי מערכה נגד דאעש אינה מספקת אותה, וצריך גם מערכה נגד אסד. אובאמה לא בנוי לשתי המערכות גם יחד.
ובכלל - טורקיה, שאיפשרה לפעילי דאעש להיכנס לסוריה משטחה, לא מראה כל סימן של דאגה. הח'ליפות של דאעש לא מדאיגה יתר על המידה את ה"ח'ליפות" של ארדואן. לאחרונה שוחררו 49 דיפלומטים טורקים וקרוביהם שנלכדו במוסול ביוני. כנראה יש ערוץ תקשורת לא רע בין דאעש לאנקרה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
