שלהי אלול מביאים עימם רוחות נעימות, המצננות את להט הקיץ ומשרות מעט שלווה. אין אח ורע להתכנסות הגדולה של מיליוני יהודים בארץ ובחו"ל אל שולחן החג לקראת השנה החדשה. יש בה התעלות נשגבת הבאה מן המעמקים של הנפש, ויש בה את ההפך מאפרוריות החולין של שאר ימות השנה. מעין יום העצמאות של הנפש. מבט חיובי על הפלא היהודי.
הדברים הבאים נכתבים לא מתוך נוסטלגיה או געגוע לימים טובים יותר, אלא הם תשקיף של השנה החולפת שאינה אלא מעגל נוסף העולה במעלה בורג לולייני, והימים האלה טובים יותר בהחלט מימים קדומים יותר. זה עתה נתבשרנו על כך שיותר מ־6 מיליון יהודים חיים בישראל. ההיסטוריון היהודי שנספה בשואה, שמעון דובנוב, ניבא ב־1898 כי יחיו חצי מיליון יהודים בשנת 2000, דמוגרפים בני ימינו מתעקשים לאיים עלינו ברוב ערבי, אבל המציאות אחרת לחלוטין. שיעור הילודה של היהודים נמצא בעלייה עם יותר משלוש לידות לאישה, בשעה שבאירופה ובעולם המוסלמי המספרים נעים בין ילד לילד וחצי.
בשנה האחרונה נתקבצו ובאו 25 אלף יהודים ארצה. אף על פי שזרמים מאוד רדיקליים באקדמיה מתעקשים לקרוא להם מהגרים, הם עולים חדשים, וזרם העלייה מעיד כאלף עדים על טיבה של הארץ באופן אבסולוטי וגם באופן יחסי. בין העולים הרבים נמצאים צעירים אשר התגייסו לצה"ל. חלקם חיילים בודדים אשר העזו ברוחב ליבם להניח משפחות, חברים וחברות מעבר לים והצטרפו אל הלוחמים. שלושה מהם עלו בסערת הקרב השמימה. אותם חיילים בודדים הציתו את הלבבות של רבבות אזרחים, אשר באו ללוותם בדרכם האחרונה מבלי שהכירום. הם היו כלהב הניצוץ מן האש הגדולה, כסנה הבוער הממאן להתכלות, מתוך המעמקים ועלו אל הקרב. אפילו בעולם הגדול נרעשו מההלוויות הללו.
מתברר שהם אינם בודדים. בקיץ האחרון התחולל עוד סיבוב במאבק המתמשך מול הטרור הערבי, ובבת אחת נפתחו הסכרים. ומעיינות מים חיים מפכים מבטן האומה. אל הנפש הצמאה אך הדרוכה כקפיץ. והכוח העברי עלה על מרכבות ועל כרובים. ומאחורי הלוחמים נעמדו בגבורה מיליוני אזרחים ללא מורא. והללו עטפו באהבה אינסופית את הלוחמים בשדה הקרב, בשטחי ההיערכות ובבתי החולים.
ולא רק מלחמות יש בארץ הזו. בפרספקטיבה זהירה מערכות השלטון, התעשייה, הטכנולוגיה, החינוך והבריאות נראים כאי בודד בים עכור של עריפת ראשים ועוני מרוד. ההישגים בכל תחום של העם היהודי ההולך ומתרכז כאן בארץ, אין להם אח ורע בעולם כולו. המהפכה הציונית המתמשכת סובלת משנאה גלויה של עמי עולם, בטח לא מכולם. הציונות היא כמגדלור ואולי אף נושא לקנאה, ועל כן האופטימיות היא שצריכה להנחות אותנו.
האחווה והעזרה ההדדית שעלו ובאו בקיץ האחרון הן הכוח המניע של המדינה על אזרחיה בימים של שיגרה. לא חסרים לנו ימים של חשבון נפש ושל ביקורת אינסופית. בראש השנה יש תפילה לשלום העולם ולגשמים בעיתם - היפוך גמור ממה שמייחלים לנו הסובבים אותנו. השנה החדשה בפתח ואיתה הברכה המיוחדת למרות הכל: תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו