עופרת יצוקה ו"ניצחון" החמאס

בתחילת השבוע היפנה נער בשם ה.ב. את תשומת ליבי למודעה שהתפרסמה בעיר רחובות ובה מוזמן הקהל הרחב להרצאה של רב אשר התחייב לשומעים לשנות את חייהם. בעיקר כיוון שהמארגנים התחייבו לבצע בכל הנוכחים טקס של "הוצאת עין הרע בעופרת".

בתחילה תמהתי על הפרסום. שהרי הסרת עין הרע באמצעות עופרת (מורתחת, אם לא ברור) היא מסורת חשאית של יהודי רומניה. מדובר בסוד שעל פי המנהג, האמא מעבירה אותו לבת הקטנה במשפחה. למרות זאת, משום מה במודעה הבטיחו שרב (גבר!) יבצע את הטקס.

בסוגריים: אל היהודים הגיעו סודות גירוש עין הרע בעזרת עופרת משבטי הצוענים. מיהודי רומניה המנהג התפשט לקהילות יהודיות רבות, כולל בארצות המזרח. עד כאן אפשר לסכם שרומניה שולטתתתתת.

יש מגוון דרכים לגרש את עין הרע באמצעות עופרת. המשותף להן שמדובר בהרתחת מטיל עופרת בסיר, ושפיכת העופרת הנוזלית לסיר אחר מלא מים. העופרת מתקשה מייד בצורות שונות ומה שצריך זה לחפש בגוש שהושלך צורות של עיניים. לעיתים עושים זאת כאשר הסיר עם המים שלתוכו מוטלת העופרת הרותחת עומד על ראשו של מי שסובל מעין הרע (ושאר גופו מכוסה בשמיכה), ובגרסאות אחרות הוא כלל אינו צריך להיות נוכח. יש עוד הרבה מנהגים הקשורים לנושא (שימו בגוגל את צירוף המילים "עין הרע עופרת", בלי מירכאות, ותגלו שהעניין מאוד פופולרי).

בכל מקרה, התחייה המחודשת של טקסי סילוק עין הרע באמצעות עופרת יצוקה והעדויות הרבות של אנשים שהטקס שינה את גורלם, מעידות שעופרת יצוקה אמורה להיות פתרון יעיל. אלא שמתברר כי תמיד, שנתיים־שלוש אחרי עופרת־יצוקה־1 מגיע סבב שני, נניח "עופרת־יצוקה־2". ואחרי מספר־2 מגיע מספר־3. זהו בעצם סיכומם של חיינו כאן: בין טקס אחד של עופרת יצוקה, לבא אחריו, כמקובל בעיירות רומניה מימים־ימימה.

כיוון שכך, המסקנה המתבקשת היא שכדי להסיר את העין הרע שעושים לנו החמאסניקים, היינו צריכים לעשות את זה עד הסוף, עם הרבה עופרת רותחת. הנה דוגמה מצויינת לכך:

אחד נפצע קשה בתאונת דרכים, ונכנס לתרדמת. אחרי כמה שבועות הדהים את הרופאים והתעורר. כל אותו זמן שהתה אשתו לידו במסירות וטיפלה בו.

האיש התעורר ופנה אל אשתו: "את לצידי כל הזמן. כשהעסק פשט רגל - היית איתי. כשהייתי מובטל - גם אז היית לצידי. כשפיטרו אותי מהעבודה שמצאתי - גם אז היית איתי".

האישה הינהנה, והבעל המשיך: "כשהתמכרתי להימורים - לא זזת ממני. כשהפסדתי את הבית וכל החסכונות שלנו - גם אז היית איתי. כשעליתי על הגג לתקן אותו ונפלתי ונפצעתי קשה - היית צמודה אלי. וגם עכשיו - היית איתי כל הזמן. את יודעת מה המסקנה שלי"? שאל הבעל.

האישה הזילה דמעה קטנה ואמרה: "לא, אינני יודעת, מה המסקנה שלך"?

והבעל הסביר: "את מביאה לי עין הרע, חייבים לחסל את הזוגיות שלנו".

מזכיר במשהו את יחסינו עם החמאס? נדע כאשר בעוד זמן לא רב שוב נצטרך להמטיר עליהם עופרת יצוקה, כדי להסיר מאיתנו את העין הרע.

 

ועוד כמה הערות על המצב

1. אם הפלשתינים טוענים שניצחו, זה אומר שלפי דעתם לא הרגנו מספיק חמאסניקים?

2. יכול להיות שהממשלה מתנגדת לחקור אם בוצעו פשעי מלחמה כי מבחינתנו זה רק מבצע?

3. יש מישהו שהתמודד בבחירות האחרונות עם הבטחה שישמור על נתניהו. לפי הטענות שלו־עצמו, הוא נכשל במשימה.

 

חגיגות ניצחון

אפשר להבין למה החמאס חוגגים את הניצחון: כל מי שיספור את ההרוגים יגיע מהר מאוד למסקנה שהם הרגו הרבה יותר ערבים מאיתנו.

מה בסך הכל רצינו? "תמונת ניצחון". רצינו "ללכת עד הסוף" ו"לגמור אותם". ‫יש משהו מלהיב ב"לגמור" ו"למוטט". בעיקר כי זה צודק, אבל גם משום שההתלהבות מההליכה עד הסוף הופכת לקלה יותר את ההתעלמות מכמה גורמים שוליים.

למשל, בתלות של הכלכלה הישראלית בייצוא לאירופה. אותה אירופה שנמצאת על הגבול של חרם כלכלי עלינו. וצריך גם להתחשב בכך שבמהלך הלחימה החליטו שלוש מדינות לעצור אספקת תחמושת לישראל, ובהן ארה"ב שעצרה אספקה של תחמושת מהחיוניות ביותר עבור חיל האוויר.

הייתי רוצה שיילכו עד הסוף, לראות את הצילומים של חיילי גולני טובלים את רגליהם בחוף עזה ושהחמאסניקים יקליטו הודעות כניעה בקול בוכה. אבל היכן נמצאת נקודת האיזון העדין בין ההליכה עד הסוף לבין ההכרח לא לחתוך כמה חבלים?

השגת אותו איזון עדין כרוכה במלכוד לא פשוט. זהו סוג של צעד תימני, שניים קדימה, אחד אחורה .

בכל מקרה, האיזון העדין הזה מביא אותנו אל יהודי עני שהגיע לעיירה, נכנס אל הגביר של הקהילה וביקש ממנו הלוואה.

"כיצד אתן לך הלוואה והרי כלל איני מכיר אותך? לך לעירך, מקום שבו מכירים אותך, ובקש שם הלוואה.

ענה היהודי: אבוי לי, בעירי אין נותנים לי הלוואה כיוון שמכירים אותי, ואילו כאן לא נותנים לי הלוואה כיוון שאין מכירים אותי".

ועדיין, נראה לי, רובנו עדיין מחכים לתמונת הניצחון, שיכולה להיות ראיה לכך שמוחמד דף שינה כתובת לעולם הבא, או הלוחמים של גולני טובלים רגליים בים של עזה, זה שערפאת אהב לשתות ממנו. הגיע להם, הגיע גם לנו. 

 

אין קשר

השבוע סיפרו שכמה ארגונים לזכויות אדם ועיתונאים מ"הארץ" נקלעו למצוקה כלכלית.‬ ‫ובכן, צריך להיות ברור: אין למצוקה הכלכלית הזו‬ ‫שום קשר לחיסולו של שר האוצר של החמאס. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו