המהומות המתמשכות בעקבות מותו של הצעיר השחור מייקל בראון, שהפכו בשבועיים האחרונים את הפרבר פרגוסון שבפאתי סנט לואיס שבמיזורי לשדה קרב, מיקדו את אלומת האור הציבורית בסוגיית המתח הבין־גזעי בארה"ב. ואולם מעבר לנסיבות הייחודיות של האירוע, יש לאלימות שהציפה את פרגוסון משמעות חברתית רחבה, שיש בה כדי להעביר מסר חד, צלול וברור לבית הלבן.
הלקח העולה מהפרשה, שחשפה מרבצים של תסכול, כעס ותחושת אפליה בקרב ציבורים שחורים, מצביע על כישלונו האישי של ברק אובאמה לחולל תמורה משמעותית במעמדו של המיעוט השחור בחברה האמריקנית. הכישלון מעוגן בבסיסו בהחלטתו האסטרטגית של אובאמה כמועמד להימנע ככל האפשר מתיוג מגזרי צר, ובאמצעות טשטוש מכוון של סוגיית הגזע, להרחיב את בסיס התמיכה בו. בעוד מועמדים שחורים קודמים לנשיאות, דוגמת הכומר ג'סי ג'קסון, נותרו נטועים בתוך המתחם הסקטוריאלי הצר, אובאמה התאמץ במוצהר לפרוץ את גבולות הגטו, וכך לשווק את מסר התמורה המובטחת שלו לקבוצות חברתיות ואתניות שונות ומגוונות.
השאיפה הזו, לעצב סדר יום חדש עבור אמריקה כולה ולא רק עבור המיעוט השחור שבקרבה (המונה כ־13%), אפיינה גם רבים ממהלכיו של הנשיא אובאמה במרחב הכלכלי והחברתי. לצד מחוות וביטויי תמיכה והזדהות עם אמריקה השחורה שפיזר (ולצד מינויים של שחורים לתפקידים בכירים בממשלו, כולל בצמרת המערכת המשפטית והצבאית), הוא נמנע ממהלכים נועזים ומרחיקי לכת כדי לצמצם את הפערים הכלכליים הבלתי נתפסים, הממשיכים גם היום לבדל את האוכלוסייה הלבנה מזו השחורה.
בהקשר זה יש לזכור כי חוק הרפורמה בביטוח הרפואי לא ראה לנגד עיניו את הקהילה השחורה כקהל יעד בלעדי. השכבות העניות ביותר (שכללו מספר רב של שחורים) נהנו ממילא מכיסוי במסגרת תוכנית "מדיקאייד" ולא היו זקוקות לתוכנית השאפתנית של הנשיא. כך עדים אנו לכך שדווקא כאשר במשרד הסגלגל יושב נשיא שחור, שיעור האבטלה בקרב השחורים בשנים האחרונות נותר גבוה, ואשתקד אף היה כפול מאשר באוכלוסיות לבנות.
נתונים דרמטיים עוד יותר עולים מניתוח הפערים העכשוויים בהכנסות, כמו גם מבחינת משקלם היחסי של השחורים במגזר העסקי הבכיר. נכון הוא הדבר שהנשיא ה־44 נאלץ להתמודד עם בית נבחרים עוין מבחינה אידיאולוגית ושמרני מבחינה פיסקלית, שהקשה את העברתן של לא מעט תוכניות חברתיות. נכון גם שמן הנמנע הוא למחוק, באבחה אחת, דורות של אפליה ואי־שוויון; עם זאת, ברור כבר עתה, שנשיאותו של ברק אובאמה לא העניקה את התמריץ הנדרש לשדרוג במעמדם של השחורים.
זהו הרקע להמשך התסכול לא רק בפרגוסון, אלא ברבים מכרכיה ועיירותיה של אמריקה השחורה, המהווים עדיין כיסים מבעבעים של עזובה ועוני. ניתן רק להצטער על כך שאובאמה, שתיאר בזיכרונותיו בצורה רהוטה את המתרחש בחצרה האחורית של שיקגו, לא עשה די כדי למנוע מהר געש זה להתפרץ.
כמו במישורים אחרים, גם במכלול כה חיוני לצביונה, חוסנה החברתי ועתידה של אמריקה, פעל הנשיא בזהירות יתר ובהססנות, כאשר הרטוריקה הנמלצת שלו היוותה תחליף לפעילות פורצת דרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו