בנקודת הזמן הזו, לאחר שנוכחנו באוזלת ידה של מצרים, עלינו לערב את קטאר בצורה ישירה במגעים הדיפלומטיים, מכיוון שהיא מנהלת את חאלד משעל ויש לה את המשקל להכריע. ובינתיים - על צה"ל להשיב אש במלוא העוצמה ובצורה חזקה.
מצרים היא ציר חשוב לנו אך בפועל - אמנם מדובר ב"משא ומתן" אך איננו מקבלים מהצד השני דבר, אפילו לא שקט. כך שלמצרים אין את נקודת הכובד בעניין.
לפיכך עלינו לערב כעת את קטאר בדיפלומטיה ולתבוע מהם בצורה עניינית: כשם שהפלשתינים מעיזים לבקש שדה תעופה ונמל ימי אנו צריכים לבקש שהחרם הערבי יסתיים, ובנוסף - שאל־ג'זירה תפסיק לתקוף אותנו באופן גורף ואוטומטי. חשוב להבהיר שמדובר בשיח מפוכח ובראייה נכוחה וללא אשליות. בין השאר, נבקש מקטאר סיוע כלכלי למצרים במטרה לחזק את הציר המתון.
בעקבות המשך הירי, המטרה שלנו צריכה להיות ריאלית, ובשפת העם: אני רוצה לדבר עם "בעל הבית" (קטאר) ולא עם "הילד הקטן" (חמאס), שאין לו מחשבה עצמאית או תובנת ריסון של ממש. ביחס למנגנון שיפקח על הכסף שמועבר לעזה, מבחינתי מצרים יכולה אף היא להיות אחראית לו, וכך נחזק אותה בדרך נוספת, הרצויה לנו לצורך חיזוק הציר המתון.
אשר לחמאס, אינני מצפה ליותר מדי ממנו; מדובר בחבורה של אנשים שאין להם כבוד עצמי, שאי אפשר לסכם איתם שום דבר, ומכאן נוצרת התובנה שעלינו לצאת מהקופסה של המעגל הזה.
אני מברך את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהחזיר את המשלחת, ובשלב זה - ועד לחזרה למשא ומתן בצורה הטובה לנו - יש להכות בחמאס בעוצמה; צה"ל עושה את עבודתו היטב והוא יודע לפעול במידה הדרושה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו