קרב האהודים

זה לא מכבר הופיע העיתון "מעריב" עם הכותרת הראשית, מהלכת האימים, בת שתי המילים, בגופן ענקי: יום הדין. הקוראים שנטלו את הגיליון לידיהם בוודאי נבהלו לרגע. האומנם סוף העולם? האומנם התרחשות אפוקליפטית עומדת להתרגש עלינו ועל העולם כולו-

אל בהלה, קוראים יקרים. מדובר היה במשהו פחות דרמטי. והמשהו הזה היה, כן, כן, פסק הדין במשפטו של השר לשעבר חיים רמון על המעשה המגונה שביצע בחיילת בלשכת ראש הממשלה, ביום פרוץ מלחמת לבנון השנייה. "יום הדין" - כך הכתיר "מעריב" את הכותרת הראשית שלו, העוסקת בעניינו של השר המנשק.

נזכרנו בכותרת ההיא למקרא הכותרת הראשית באותו עיתון, למחרת יום הכיפורים תשע"א. הפעם התעלה עורך החדשות על עצמו והסתפק במילה אחת. אף היא היתה באותו גופן, ואף היא מעוררת היסטריה לרגע, במיוחד כאשר הופיעה ביום שבו התקיימו האזכרות הממלכתיות לכ-3,000 חללינו במלחמת יום הכיפורים שפרצה לפני 37 שנה.

הכותרת הזאת, "מלחמה", אכן היתה במקומה אילו נדפסה לפני 37 שנה. אז באמת פרצה מלחמה. ולא סתם מלחמה, כי אם הנוראה שבמלחמות ישראל, הקשה שבהן, האכזרית ביותר, וזו שהעמידה את עצם קיומה של המדינה היהודית על סף כיליון.

לאיזה צורך נטל מן הארסנל שלו עורך החדשות ב"מעריב" את הכותרת "מלחמה" גם הפעם?

ובכן, מדובר במלחמת המילים האומללה בין שני האהודים הלא-אהודים: בין מה שאומר ראש הממשלה לשעבר בספרו האוטוביוגרפי שעומד לראות אור, לבין מה שמטיח בו בחזרה מי שמכהן עדיין כשר ביטחון בממשלת נתניהו. לדעת עורכי "מעריב", זה הנושא החשוב ביותר בחדשות היום.

מכירת נשק סובייטי לסוריה? הצחקתם אותנו. הכרזה של אחמדינג'אד שאין לישראל זכות קיום? נו, באמת. משטים חדשים לעזה? כבר היו כאלה. האזכרות לחללי מלחמת יום הכיפורים? זו באמת ידיעה חדשותית-

המלחמה האמיתית מתנהלת, ולא מהיום, בין שני הצהרונים הוותיקים שלנו, "ידיעות" ו"מעריב". הראשון הביא בערב יום הכיפורים את דברי ראש הממשלה לשעבר, ועוד בכותרת ראשית זועקת לשמיים, נגד השרים בממשלתו לשעבר, ולכן השני מיהר להביא את תגובת שר הביטחון למחרת היום הקדוש.

במלחמת מילים זו הכל כשר. כל שיקול עיתונאי, מקצועי, זז הצידה. השמצות בדרגים הגבוהים, הטחת עלבונות איש ברעהו (לשעבר), חילופי גידופים - אלה, אליבא דעורכי החדשות בשני העיתונים, שאינם עוד עיתונים אלא בידורונים - הם עיקר העיקרים.

לעיתים השניים מתאחדים במאבק נגד העיתון השלישי, החדש יחסית, שהעז להרים ראש ולכבוש את שוק הקוראים. אבל בסוף השבוע של יום הכיפורים ולמחרתו הם חשפו את שיקוליהם האמיתיים, את השיקולים הלא-עיתונאיים שלהם, והוליכו שולל את ציבור קוראיהם-מנוייהם. זה השיקול שפעל גם בפרשת המכתבים של ח"כ צחי הנגבי, שהועלתה לראש החדשות גם בעיתון סולידי כמו "הארץ", כאילו זהו עיקר החדשות.

יותר ויותר אנו נוכחים, כי ספק אם קורא אשר יבקש לחיות לפי עיתונים כמו "מעריב" או "ידיעות" יקבל את התמונה האמיתית של מציאות חיינו, ויעודכן - לפי הסדר הנכון - בידיעות החשובות באמת. אם לחיות לפי עיתונים אלה, אנו מחויבים להיות בתוך בועה שמנתקת אותנו מן ההתרחשויות האמיתיות.

ישראל בתחילת תשע"א מאוימת יותר מתמיד. המדינה נכנסת למלכודת של "תהליך שלום", שבו רק היא נדרשת לוותר ולהתקפל, ומתחילה שנה גורלית ביותר לעתידה. ב"מעריב" וב"ידיעות" המידע על כך אינו ניתן בפרופורציה הנכונה, מבחינה עיתונאית.

ישראל - והלוואי שנתבדה - נמצאת על סף מלחמה, אמיתית. כל הסימנים מורים על כך. אבל ב"מעריב" וב"ידיעות" סבורים שהמלחמה האמיתית היא זו שבין אולמרט לברק, או בין צחי לבין התביעה במשפטו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו