החוליה החלשה

1 רך בימים היה מי שעתיד להפוך לגדול גיבורי יוון העתיקה, בזמן שאמו תטיס טבלה אותו בנהר הסטיקס.  המים עטפו את גוף התינוק והגנו עליו מפני כל פגע. מקום אחד נותר פגיע - עקב הרגל שהאם אחזה בה בזמן הטבילה. ואכן, אכילס היה לגיבור שהכניע את טרויה האגדית. ממש לפני כניעתה המוחלטת, ירה פאריס, נסיך טרויה, חץ מורעל היישר לעקבו, וחרץ את גורלו למיתה. מאז הפך עקב אכילס כינוי למקום התורפה של כל גוף באשר הוא. 

צה"ל "גדול וחזק". ידוע. אבל הטרור אינו עניין להתנגדות צבאית קונבנציונלית. הטרור פועל לזריעת פחד מפעולות שגרתיות. חטיפת הנערים אינה "אירוע", חמור ככל שיהיה; זהו פיגוע אסטרטגי שמטריף מדינה שלמה. על חטיפת שניים בלבד פרצה מלחמת לבנון השנייה. 

עם השנים מצאו ארגוני הטרור את עקב אכילס של החברה הישראלית: חטיפה. יותר מפיגוע. הפיגוע קורה ונגמר. החטיפה היא פיגוע מתמשך. באמצעות הלוחמה הפסיכולוגית ובסיוע ארגונים רדיקליים ואידיוטים שימושיים - אנחנו מובטחים שהפצע ידמם עד למטרה הסופית: שחרור רוצחים שיכינו את הרצח הבא וכמובן את החטיפות הבאות. 

החטיפה ניצבת בפיסגת שרשרת מזון שחוליותיה ידועות בציבור, אבל אינן מקושרות בתודעה הכללית לרצף שנועד להכניע את ישראל. להלן תרשים זרימה אפשרי של התופעה. 

2 הקמת המחסומים ביו"ש נועדה לתפוס מבוקשים, לתעל גורמי טרור לצירים עוקפים ובכך לצמצם  את אפשרותם לנוע ממקום למקום ולהעביר אמל"ח. בקיצור, המחסומים נועדו להציל חיי יהודים. בניגוד לתעמולת ה"אפרטהייד" השקרית, דווקא על היהודים נאסר לנוע בכבישים מסוימים. רוב המחסומים הורדו בעקבות לחץ מאסיבי של ארגון "מחסום ווטש". כינו זאת "לקיחת סיכון מחושב". בין אלה שהוסרו היו המחסומים שבמעטפת גוש עציון, שהמעיטו מאוד את התנועה הפלשתינית בכביש המחבר בין היישובים. הורדת המחסומים הציפה את הכביש הפנימי, זה שממנו נחטפו הנערים, ברכבים פלסטינים שהגיעו מבית פאג'ר, דרום חברון ומבית לחם, עמוק לתוך הגוש. 

אם מתרחש פיגוע, מוכרז עוצר על אזור מסוים. מייד יקום ארגון שמאל ויזעק שמדובר בעונש קולקטיבי הפוגע בחפים מפשע. לא תעזור הטענה שדווקא הסגר נועד למצוא את האשמים ולשחרר את האוכלוסייה מפגיעה. לאחר הרצח של משפחת פוגל באיתמר צולמה רעיה ירון - מנשות מחסום ווטש - תומכת באישה מכפר עוורתא, שאליו הגיעו פעילות השמאל כדי לתמוך בתושביו מפני פעולות הצבא. דא עקא, התברר, שהפלשתינית היתה נוף, אמו של חכים עוואד, אחד מרוצחי משפחת פוגל. 

הלאה. נניח שמצאנו מחבל באחד הבתים. אפשר לפרוץ ולהסתכן בפיצוץ הבית הממולכד, ואפשר לבקש מהשכן לקרוא למחבל להסגיר את עצמו. לא. לזכות המחבל עומד איסור על "נוהל שכן", שהושג בעתירה לבג"ץ שהגישו עדאללה והאגודה לזכויות האזרח. מה עושים? חיילינו מסתכנים, וחלקם שילמו בחייהם.  אם נתפס החשוד וברשותו מידע חיוני הנדרש להצלת חיים ("פצצה מתקתקת"), הוא יובל לחקירה ושם יעמוד לרשותו כלי נשק נוסף: האיסור לטלטל אותו כדי לחלץ ממנו מידע. באדיבות בג"ץ שהוגש בידי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט. 

אם לא טלטול, משהו אחר - הפצצה מתקתקת, לא? אז זהו ש(כמעט) לא. נו, אז נושיב את המחבל חודש־חודשיים עד שיסכים לדבר - מעצר מינהלי. מה פתאום? יזעקו הארגונים הידועים ויפעלו נגד. 

אם הצלחנו לחלץ מידע ואפילו הודאה, יבואו עורכי דין מטעם ארגון זה או אחר ויהפכו בזכות המחבל למען עיסקת טיעון שתקל את עונשו. והיכן תימצא הפרקליטות שתסרב לעיסקה?

3 בשעה גרועה, נכנס לבסוף המחבל לכלא הישראלי. מייד נעמדים לרשותו המשרד לאסירים פלשתינים. משפחות המחבלים מקבלות תמיכה כספית, וגם האסירים בכלא. במקביל, מתחילה מערכה לשיפור תנאי האסיר הפלשתיני המסכן בהובלת אתם כבר יודעים מי. בשבוע שעבר, בראיון לשרה בק, הודה גונדר שלמה טוויזר, לשעבר ראש שירות בתי הסוהר, שתנאי האסירים הביטחוניים הפלשתינים טובים משל האסירים הפליליים הישראלים. 

אז לאחר שהסתדרנו בכלא, מתחילה המערכה להשגת החנינות וקיצורי העונש. גורם בכיר במשרד המשפטים דיבר על כך שכל אסיר צריך "אופק לשחרור". כך גוברים הלחצים על משרד המשפטים ובית הנשיא, וגם הח"כים הערבים אינם טומנים ידם בצלחת. ואז, לאחר שלא הצלחנו בחנינה - באה החטיפה. הביצה והתרנגולת: לעיתים החטיפה אירעה משום שלא יכולנו לחלץ מידע מהפצצה המתקתקת, בגלל אתם יודעים מי. עכשיו יש חטוף ישראלי בשבי הטרור. עם החטיפה מתחילה מערכה נוספת באדיבות מנגנוני הסיוע של הארגונים המדוברים, כדי לסיים את החטיפה לא בהכנעה של הטרור אלא בכניעה לו. 

כשגלעד שליט נחטף, התפרסמה עצומה של כמאה חותמים מקצועיים, שקראה לשחררו. רובם השתייכו לשמאל הקיצוני, שקודם לחטיפה נלחם באחינו החייל שלא יבצע נוהל שכן או טלטול; עתה הפך לאח, ומשם קצרה הדרך לעיצובו כ"ילד של כולנו". ואז צעדה ומוכרחים לשחרר, בכל מחיר! ואסור להפקיר ואל תדאגו צה"ל גדול וחזק ועצומות של תיכוניסטים ושמועות (לא נכונות) על ירידה בשיעור המתגייסים וטירוף אחד גדול. 

מי שחושב שראש ממשלה, חזק ככל שיהיה, יכול לעמוד מול הגל שצבר תאוצה לאורך השנים - טועה. ראש ממשלה הוא ממוצע של סך הווקטורים במדינה. המערכה הזו נגד ביטחון המדינה וצדקת דרכנו יכולה להיכשל, רק אם אנחנו כחברה נגבה את הממשלה לא להיכנע ונעמיד קיר ברזל מוסרי נגד החבורה הזו המפרקת אותנו לדעת. 

אגב, לא תופתעו אם אספר שכל הארגונים שהוזכרו לעיל, וארגוני שמאל רדיקלי נוספים, ממומנים על ידי הקרן לישראל חדשה. ראו בדו"ח עדכני של NGO Monitor. 

הערה אחרונה: בעודי כותב את הדברים, התבשרנו על הגשת "השגה משפטית" (שלב לפני עתירה לבג"ץ) נגד הריסת בית הרוצח של נצ"מ ברוך מזרחי הי"ד. מגיש ההשגה: המוקד להגנת הפרט. בשנתיים האחרונות קיבל הארגון 200 אלף דולר מאתם יודעים מי. שיטה. 

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו