המקהלה שנשמעת עכשיו היא הד של מקהלת ,1986 כשדייגו מראדונה שינה את כל מסלול המונדיאל בשער שכבש בידו. "אבל סוארס שחקן גדול;" "זה מצביע על התשוקה האדירה שלו;" "איטליה נבחרת עלובה שיכולה להאשים רק את עצמה;" ו"זה היופי בכדורגל," היו חלק מהתגובות לאחר ניצחון אורוגוואי 0:1 על איטליה והנשיכה שנתן סוארס לכתף של ג'ורג'יו קייליני.
"כדורגל זה לא משחק לפרופסורים," נאמר באחת התגובות למשחק, אבל כידוע קייליני הוא פרופסור לשירה מודרנית באוניברסיטת בולוניה. הוא לא צריך לשחק את המשחק אם זה לא מתאים לו. כמובן שהיתה גם תיאוריית הקונספירציה: "אף אחד לא רוצה את אורוגוואי בשלבים הגבוהים;" "אצל לאו מסי לא היו עושים מזה עניין;" ו"זה בגלל שנבחרת אירופית הודחה."
מאוחר יותר הגיעה גם הגות מוסרית: "מה ההבדל בין זה לבין לכניסה לקרסול"? או "זה לא גורם יותר נזק." ובכן יש דבר כזה, גם בכדורגל, שנקרא תרבות. ההבדל בין הנשיכה של סוארס לכניסה לקרסול זה כמו ההבדל בין לקלל שופט לבין להשתין על הדשא. גם להשתין במגרש לא גורם יותר נזק מלקלל את השופט. בסוף עוד נקבל מאמרים מיוחדים של כותבים משובחים על העלילה הספרותית הנפלאה, וזה יזכיר יותר את סיפור זינדין זידאן ממונדיאל .2006
אבל אחרי מונדיאל 1986 הוגי הדעות הלכו להגות דעות בתחומים אחרים, חובבי הספרות מצאו עיסוקים אחרים ומי שאוהבים את "הניצחון בכל מחיר" קיבלו את תוכניות הריאליטי נטולות החוקים. אולי הם לא מבינים מדוע הצופים בבית לא יצביעו אם להדיח את סוארס מהמשחקים, כי איפה הכיף אם הקהל לא מצביע?
ואנחנו, חובבי הכדורגל ב-48 החודשים שבין מונדיאלים, נשארנו עם הזבל ועם משחק הרבה פחות הגון. ההאדרה של המעשה הנבזי והפחדני של מראדונה שינתה את הכדורגל, והיום מי שמודה בפעולה לא חוקית הוא פראייר. רמאים היו גם לפני מראדונה, אבל האדרת הרמאות החלה איתו. ולכן סוארס צריך לעוף לכל הרוחות ולהרבה זמן, גם מכדורגל קבוצות. כי זו באמת לא עבירה נגד קייליני או נגד איטליה, זה לכלוך נגד הכדורגל. שדרך אגב, הוא משחק שמכניס לסוארס הרבה מאוד כסף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו