אחת הביקורות כלפי דיוויד בלאט בפתיחת העונה ורצף הפסדי הליגה דיברה על יצירת שתי קבוצות במכבי ת"א: אחת לאירופה, שבה שיחקו שמונה-תשעה שחקנים, ואחת לליגה.
מחודשים דצמבר וינואר המשיך בלאט לשחק עם שתי קבוצות, אבל במשחק אחד כאשר שתיהן יכולות לשחק בליגה ובאירופה. קבוצה אחת שפותחת את הרבע הראשון והשלישי עם יוגב אוחיון וגיא פניני, שמטרתה העיקרית היא הכנסת כדור פנימה לסופוקליס שחורצאניטיס (הלחץ על המסירה של פניני הוא הקריטי ביותר), וקבוצה אחרת שמשחקת מהדקה השישית והיא גם קבוצת הרבע האחרון (עד אמצע העונה מכבי ת"א היתה קבוצת הרבע האחרון מהגרועות שיש, ובלאט וגיא גודס הפכו אותה לטובה ביותר).
זו מורכבת משלושה זרים מאחור (טייריס רייס, ריקי היקמן ודווין סמית') ומשני מתאזרחים כשחקני פנים (דיוויד בלו ואלכס טיוס). זה התחיל ונגמר בפיק אנד רול של רייס או היקמן עם טיוס (ההגנה צריכה להוביל את ההתקפה לצד המנוגד לחסימה), וכל התכווצות של ההגנה נענשה בשלשה של בלו או סמית'. מאז כל מאמן צריך להכין את הקבוצה שלו לשתי הקבוצות של מכבי ת"א, ולפעמים יש גם שלישית כאשר בלו משחק כסנטר בהגנה וממטיר שלשות בהתקפות מעבר.
שימו לב שמכיוון שההרכבים החזקים של מכבי ת"א הם בעיקר במחצית השנייה, בכל משחקי החוץ האחרונים בליגה (גלבוע/גליל והפועל אילת) וכן בפיינל פור מכבי היתה בפיגור (ובדרך כלל גם דו־ספרתי) באמצע הרבע השני, אבל בשביל מכבי זה רק הטריגר. מאחר שאין הפרש שהוא בלתי מחיק עבור מכבי ת"א בהיכל נוקיה, הבעיה של דני פרנקו, מאמן מכבי חיפה, מתחילה קודם כל בראש - איך הוא משכנע את שחקניו שצריך לנצח את שני המשחקים?
מכבי ת"א אמנם לא קלעה יותר מ־80 נק' מול חיפה העונה, כי לפרנקו יש תשובות הגנתיות כמעט על כל דבר (אלכס צ'וברוביץ' ועידו קוז'יקרו יתרמו הרבה מרפקים ועשר עבירות על סופו), אבל גם חיפה לא עברה 73 נק' והממוצע מול הצהובים עומד על 67.5. כדי לקחת אליפות חיפה תצטרך לרוץ בכל הזדמנות וללכת עד הטבעת, מה שהופך את מורן רוט ואת קבלת החלטותיו למפתח בסידרה. בהתקפה עומדת דונטה סמית' יהיה חייב לשחרר מסירות במהירות, לפני שהדאבל אפים של מכבי ת"א יגרמו לו לאיבודים ולתקווה שדגן יבזורי יענה בשלשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו