במבט ראשון לא נראה שיש קשר בין התחזקות הימין הקיצוני בבחירות לפרלמנט האירופי למהלך שנקט אתמול הנגיד האירופאי, מריו דראגי. הרי זו פוליטיקה טהורה, וכאן זה ויסות של מטבע היורו. אבל בפועל שני הצעדים כנראה נובעים מייאוש.
הבחירות לפרלמנט הצביעו על מיאוס, ואולי על תחושת ניכור של ציבורים רחבים במדינות האיחוד האירופי כלפי השיטה. המהלך של הנגיד דראגי הוא צעד קיצוני בארסנל המתמעט שניצב מולו.
המהלך אומר למעשה שהבנק המרכזי של היורו ילווה כסף לבנקים בריבית שלילית. הוא בעצם יגבה מהם "תשלום" על כך שהם משאירים את הכסף בכספות. המטרה היא להגביר את הנזילות בשווקים, כלומר להלוות כסף לעסקים כדי שיאוששו את הכלכלות האירופיות.
אלא שממה שאנחנו לומדים מדובר במהלך חריג, והוא טרם נוסה בבנק מרכזי בסדר גודל של גוש היורו. הוא בעיקר נראה כמהלך של חוסר ברירה. מעבר לאוקיינוס האטלנטי שוכנת הנגידה ג'נט יילן, שאחראית לדולר. לצידה נמצא הסגן, המוכר לנו, סטנלי פישר. היא מטפלת במדיניות אחרת שנקראת "הקלה כמותית". לדראגי קשה מאוד ליישם את המדיניות הזאת, גם אם היה רוצה. הקלה כמותית אומרת שהבנק המרכזי קונה איגרות חוב של הממשלה שלו ומנסה להנזיל בכך את השווקים.
יצוין כי כיום הבנק הפדרלי בארה"ב מנסה בעצם לצמצם את הרכישות הללו, שנעשות בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים בכל חודש וחודש. עם זאת, הנגיד האירופאי דראגי לא יכול דה־פקטו לבצע זאת, זה מורכב מדי עבורו כי יש לו מטבע אחד, בנק מרכזי אחד של גוש היורו, אבל יש לו המון ממשלות. 17 ממשלות שונות. אז אילו איגרות חוב הוא יבחר? לפי איזה יחס? זהו הפלונטר שכנראה דחף אותו לצעד הזה.
בסופו של דבר, למרבה הצער, נראה שהצעד הזה הוא צעד של ייאוש. קצת כמו מכשירי ההחייאה שמחשמלים את החולה חסר ההכרה במיטת חדר המיון בבית החולים.
האם זה יעבוד? דראגי נקט את הצעד הזה. עכשיו נביט על המוניטור (מסכי הבורסות ואחר כך נתוני הצמיחה) ונחכה לתגובתם.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
