במלחמת ששת הימים הייתי תלמיד בתיכון עירוני ב' בתל אביב. תחושת המצור היתה קשה. ימי ההמתנה הארוכים יצרו מועקה שבאובדן ביטחון. בחלל האוויר עוד התהלכו בדיחות שחורות של ימי המיתון הכלכלי, בסגנון של "האחרון שיעזוב יכבה את האור". חברה מבני עקיבא נעלמה עם הוריה באישון לילה, המשפחה ברחה לאנגליה. בכי ונהי נשמעו מכל עבר על הדור הצעיר שהתפרק מערכים ואינו מוכן עוד להקריב דבר עבור המדינה והחברה. הייאוש אחז בכל.
אבל מתוך השבר והמאפליה ראינו עין בעין את הישועה, כאשר בתוך כמה שעות המערכה הוכרעה. ברק אדיר האיר את מדינת ישראל וקול רעם אינסופי התגלגל בכל העולם. שלב נוסף בחזון הגאולה של נביאי ישראל התגשם. שבנו אל נחלת אבותינו, ירושתנו מדורי דורות, שנלקחה מאיתנו בכפייה ובייסורים. ירושלים, בירת מלכות ישראל הקדומה, עיר הקודש והמקדש, הועלתה שוב על ראש שמחתנו. דורות רבים של יהודים יקנאו בנו שזכינו לראות בתקומת ישראל ובאיחוד ירושלים ובוודאי ישאלו - במה זכינו?
כלל נקוט בידינו שמי שנעשה לו נס אינו מכיר בניסו. רבים בתוכנו לא הצליחו להפנים את גודל השעה ומשמעות השיבה לירושלים. ימי קטנות שבו והשתלטו עלינו. לא עלה בידינו למנף את המהלך ההיסטורי העצום שהיינו עדים לו, עין בעין. נראה שנדרשת פרספקטיבה ארוכה יותר כדי להפנים את משמעותם האמיתית והמלאה של אירועים היסטוריים כבירים.
במחשבה היהודית יש שני מושגים המשמשים לעיתים בערבוביה, ציון וירושלים, מושגים המופיעים יחדיו בהמנון של מדינת ישראל. הראי"ה קוק הבחין במשמעות השונה שיש לשניהם. ציון היא המימוש המדיני־ממלכתי של הרעיון הציוני. הקמת המדינה היא ההגשמה של המושג ציון. הציונות היא מסיפורי ההצלחה הגדולים ביותר במאה העשרים. עם שכנגד כל הסיכויים חזר לארצו, הקים את ממלכתו, חידש את שפתו ויצר מדינה בעלת הישגים בלתי רגילים. אומות רבות בעולם מתקנאות בהישגיה של מדינת ישראל.
ירושלים היא המימוש הערכי והרוחני של שיבת עם ישראל למולדתו. הקמת חברה מוסרית, ישרה והגונה בבחינת אור לגויים. המציאות מוכיחה כי שבנו לציון אך טרם הגענו לירושלים. הצלחנו לממש את עצמאותנו המדינית אך אנו עדיין רחוקים ממימוש עצמאותנו הרוחנית.
בשנים האחרונות החברה הישראלית עוברת מסע ייסורים מפרך של התגברות האלימות, התרחבות נגע השחיתות והעמקת השסעים בה. יד איש באחיו במובן הפשוט. צעירים ישראלים עוזבים את המדינה לחפש להם בורות נשברים באירופה המחדשת את ימיה האנטישמיים כקדם. ערכי המשפחה שאפיינו מאז ומתמיד את היהודים ושמרו על קיומם בימים קשים של רדיפות מתפוגגים. תחושה קשה של אובדן כיוון ודרך.
ביום ירושלים השנה, יום של שמחה עצומה, חשוב לזכור כי ירושלים היא עיר שחוברה לה יחדיו, עיר שמחברת אליה את כלל ישראל. כוח המשיכה של האומה היהודית זה אלפי שנים. ביום זה חובה עלינו לקבל על עצמנו את התיקון הנדרש כדי שנוכל להגיד ולהגשים "לשנה הבאה בירושלים". לירושלים של מטה הגענו, עכשיו עלינו לעלות ולהתקדם לקראת השיבה של מעלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו