1 בקלות בלתי נסבלת אפשר לערער את יסודות החברה החופשית. לא מזמן פוטר ברנדן אייץ', מנכ"ל מוזילה, החברה האחראית בין השאר לדפדפן האינטרנט פיירפוקס. המסכן פוטר משום שארגונים הומו־לסביים גילו שהאיש תרם פעם 1,000 דולר למען שינוי חוק הנישואים החד־מיניים והשבתו להגדרה הנפוצה כאיחוד בין גבר ואישה. כולם מעידים שאייץ' מעולם לא הפלה אדם בחברה בשל נטיותיו המיניות, אבל האיש חושב שנישואים מתקיימים בין גבר לאישה, שומו שמיים! על כן קראו הליברלים הפונדמנטליסטים להחרמת דפדפן פיירפוקס - איום שהביא במהירות לפיטוריו של אייץ'.
הלאה. אוניברסיטת ברנדייס הודיעה לאקטיביסטית ממוצא סומלי, אייאן חירסי עלי, שהתפרסמה בזכות מאבקה למען זכויות הנשים בעולם המוסלמי, על החלטתה להעניק לה תואר דוקטור לשם כבוד. אז התעוררו הליברלים הפונדמנטליסטים שחופש הביטוי בגרונם וחרב החרמות בידיהם, והפעילו לחץ על האוניברסיטה ה"יהודית". הם טענו שחירסי עלי היא "איסלאמופובית" ו"גזענית". מדובר באינטלקטואלית מדהימה שכמוסלמית עברה שבעה מדורי גיהינום (בין השאר בוצעה בה מילת נשים, ואולצה להינשא בכפייה) עד שברחה למערב.
מאז, פירסמה חירסי עלי ספרים ומאמרים על השקר שהרב־תרבותיות המערבית עוזרת לכסותו: מצבן השפל של נשים בעולם המוסלמי והנאיביות המערבית כלפי שאיפותיו הטוטליטריות של האיסלאם. אחת מראשי הפמיניסטיות הקולניות, ג'רמיין גריר, טבעה את המשפט: "מה שלאחד הוא התייפות, לאחֵר זו הטלת מום". ובעיקר להפך: מילת נשים הנתפסת בחברה המערבית כפשע, היא עניין לגיטימי במונחים של העריצות המחשבתית הגלובלית. היא השוותה זאת לברית המילה אצלנו.
לרוע מזלה, חירסי עלי חושבת אחרת משורת המקהלה השמאלית המכתיבה לכולנו מה טוב ונכון, וגם כלפיה הופעל נשק החרם וההשתקה. ואכן, ראשיה הפחדניים של ברנדייס התקפלו והכריזו על ביטול ההחלטה. הישג גדול לקהילת משתיקי הדעות, וחרפה אדירה לאוניברסיטה שהתנהגה כמוסד חשוך.
2 רק לפני שנה, לא רחוק מאוניברסיטת ברנדייס, אירע פיגוע תופת במרתון בוסטון. ארבעה נרצחו ומאות נפצעו. מי ביצע את הפיגוע? אם נבקש ללמוד על כך מנאומו של הנשיא אובאמה בשבוע שעבר לרגל שנה לפיגוע, נסיק שאירעה תאונה מצערת, "טרגדיה שקשה לבטאה במילים". גיבוב הקלישאות האמריקניות ההוליוודיות על הרוח של בוסטון והאהבה ויום חדש, "שירו שיר לאהבה ולא למלחמות". שום מילה מנשיא המעצמה הגדולה בעולם על מה שאירע שם באמת: פיגוע טרור של מוסלמים נגד המערב.
זו קללת התקינות הפוליטית, משטר הפיקוח על השפה שנועד לשלוט על התודעה הציבורית: במקרה זה אסור להזכיר את המילים "טרור" ו"איסלאם" יחד. תחת זאת, פועל השמאל העולמי במרץ להשתיק את יריביו האידיאולוגיים האמורים להיות בעלי בריתו במאבק על קיומו של העולם החופשי.
לפני כשנה וחצי ראיינתי את פרופ' אפשין אליאן, משפטן והוגה דעות איראני החי בהולנד לאחר שברח ממשטר האייתוללות בטהרן. כמו חירסי עלי, אליאן מזהיר את המערב מסכנות האיסלאם הרדיקלי. גם הוא סובל מנחת זרועה של האליטה הליברלית במסגרת דת הרב־תרבותיות.
האם חברה ליברלית אמיתית אינה אמורה להכיל דעות קוטביות הפוכות? אפשר לשער שדעותיהם של חירסי עלי ואליאן מייצגות חלק ניכר מהחברה המערבית. האם לא נכון להציב אותן כחלק מהדיון הציבורי הלגיטימי? ומה ביחס לדעות הכופרות ברעיון ההתחממות הגלובלית? או הדיון אודות התא המשפחתי ומוסד הנישואים - מי שחושב שנישואים הם מוסד המתקיים רק בין גבר לאישה, אסור להקשיב לו? איש אינו שואל רשות מהשמאל העולמי להשמיע דעות אלו, אבל אוניברסיטה אמורה להיות מבצר פלורליסטי, שוק דעות אמיתי, לא? כנראה שלא.
3 ג'ורג' אורוול כתב את "1984" על החברה הקומוניסטית שדגם המופת הטוטליטרי שלה שכן באימפריה הסובייטית. 16 שנים קודם לכן, ב־1932, פירסם אלדוס האקסלי את "עולם חדש מופלא" שגם בו כיכבה חברה טוטליטרית, אבל החברה הזאת היתה דמוקרטית וליברלית לכאורה. הטוטליטריות שבה התבטאה בחוסר סובלנות קיצוני לחריגה משורת המקהלה, לאי הליכה בתלם הליברלי המוכתב. מאוחר יותר בשנות ה־60 כולם רצו להיות אינדיבידואליסטים. מי שביקש להיות אינדיבידואליסט שונה מעדר האינדיבידואליסטים סביבו, הוקא החוצה.
חלק מהדוקטרינה השמאלית באשר להשתקת היריבים גורס שאסור לתת להם במה לשטוח את דעותיהם, כדי לא ל"נרמל" אותן בשיח הציבורי; כך בתקשורת האלקטרונית הישראלית לא נותנים עד היום לשום שדרן או מגיש חדשות בעל עמדות שמרניות להגיש תוכנית בזמן שיא; כך בשנות ה־90 פעל השמאל לסגור את ערוץ התקשורת היחיד של ההתיישבות ביש"ע; כך הוא פועל כיום (יחד עם אידיוטים שימושיים מימין) כדי להשתיק את "ישראל היום"; כך פועלים בפקולטות למדעי הרוח והחברה לא לספק תקנים למרצים בעלי השקפת עולם שמרנית־ימנית, ומחלקים פרסים לאנשים המתאימים וכן הלאה.
לעומת זאת, ערוצי הרדיו והטלוויזיה הארציים מלאים במגישים שהשקפת עולמם מגיעה מבית מדרש שמאלי אחד, פחות או יותר. כך אפשר להבין כיצד הפך המורה אדם ורטה לגיבור תקשורת בעוד התלמידה שהעזה לצאת נגדו הפכה למושא הגחכה. מה שקובע הוא שיוך דעותיהם למחנות הפוליטיים היריבים. במצב הפוך, ברור שתלמידה שלא כפפה ראשה בפני בעל הסמכות והפעילה ביקורת וחשיבה עצמית - היתה מועלית על נס כז'אן דארק מקומית. והדוגמאות מרובות.
המקרתיזם אינו עניין לרפובליקנים או לשמרנים - המחשבה הזאת היא חלק ממנגנון התעמולה של השמאל נגד יריביו. האמת הפוכה: רוב מוחלט של משטרי הרשע בעולם, מקומות שבהם התבצע רצח עם כעניין שבשיגרה, היו ועודם משטרים בעלי אוריינטציה שמאלית. מי שמפטר היום אדם בשל התנגדותו לנישואים חד־מיניים, יפטר מחר בשל דעות אחרות. מי ששולל פרסים מאדם בשל ביקורתו החריפה על האיסלאם, ישלול מחר את חירותו של אדם בשל אי הסכמתו לעיקרון מחשבתי אחר.
הסכנה שבמצב הזה היא הגלישה המהירה לאלימות, שכן בהיעדר קול פומבי לדעות נפוצות, ובעיקר בהיעדר מקום גם לדעות רדיקליות מכל הסוגים - כולל כפירה מפורשת בעיקרי אמונה שמאליים - כל שייוותר בזירה הציבורית יהיה קול לגיטימי אחיד עם ניואנסים שמאליים בלבד. על החירות הזאת ניטש המאבק.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
