רצח העם הארמני והזיכרון

מחר, 24 באפריל, יציינו בארמניה את יום הזיכרון לג'נוסייד הארמני. אך לא רק שם. בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות וארגונים בעולם הגיעו להכרה בדבר הצורך לזכור את האירוע המחריד הזה. זאת אף שמדובר באירוע שנוי במחלוקת, אשר מעמיד בקונפליקט מתמיד את הצורך האנושי להפגין חמלה מול שמירה על אינטרסים כלכליים וגיאו־אסטרטגיים.

הג'נוסייד הארמני הוא שורה של מעשי טבח שבוצעו על ידי טורקים נגד ארמנים בתקופות שונות, אך השיא היה ב־1915. ראוי להבהיר כי אין מדובר בשואה. השואה היהודית היא מקרה ייחודי, אך מדובר ברצח מתועב שעלינו לא לשכוח. על פי מקורות שונים, יותר ממיליון וחצי ארמנים נטבחו למוות. בשל כוחה של טורקיה נמנעו מרבית אומות העולם מלציין את האירוע. היה זה סופר יהודי אוסטרי בשם פרנץ ורפל שהיה הראשון לתת לנושא פרסום חשוב, עת הוציא לאור עוד ב־1933 את ספרו "ארבעים הימים של מוסה דאג", שעסק בסוגיה. בתנועה הציונית היה זה אב"א אחימאיר הראשון שהעלה על נס בעיתון "המשקיף" עוד ב־1947 את הצורך בזיכרון האירוע.

חומת ההשתקה הטורקית הולכת ומתבקעת. 22 מדינות, ובהן גרמניה, צרפת, אוסטריה, איטליה ולבנון, לא חוששות מאיומי טורקיה והכירו מכבר בעוול. למען הצדק ההיסטורי, בשם המוסר וכדי שלא לשכוח את הבסיס הערכי שלנו, על ישראל להכיר ברצח העם הארמני או לפחות לציינו ביום הזיכרון הרשמי, בלי קשר ליחסיה עם טורקיה.

כבר לפני שנים חלקים בציבור הישראלי שברו את חומת הזיכרון הבצורה של הג'נוסייד הארמני באופן פרטי ובאופן אישי, ובעיקר בטקסים שנערכים ברובע הארמני בירושלים בכל שנה. אך לא רק הם. גם חברי כנסת מסיעות הבית השונות הצליחו במקרים מסוימים להבקיע את תקרת הזכוכית הפרלמנטרית, שבמשך שנים מנעה כל דיון בצורך לזכור את הג'נוסייד. הכנסת נדרשה לעניין בשנים האחרונות, ויותר מפעם אחת.

צו הזיכרון הישראלי הוא צו מוסרי כבד יותר משל אומות העולם האחרות, שכן אסור לנו לשכוח כי מסופר שבשעה שהיטלר הציג את תוכניותיו לפגיעה ביהודים וכאשר נדרש לשאלה כיצד העולם יגיב, השיב: "מי זוכר היום את רצח העם הארמני?"

אין ספק. ההכרה הישראלית בג'נוסייד הארמני מעמידה בצל כבד את היחסים הרעועים גם כך עם טורקיה. אך על הטורקים לדעת שאיננו מאשימים את בני הדור הנוכחי ברצח העם. אנו, כבני עם שעבר את השואה, מבקשים לזכור, ולא רק את הג'נוסייד הארמני, כדי שדברים כאלו לא יישנו בעתיד. אנו מבקשים לזכור את הג'נוסייד שביצעו אנשי הקמר רוז' בבני עמם, את הטיהורים והרציחות שביצע יוזף סטלין בבריה"מ, את הרציחות של המפלגות הקומוניסטיות בסין ובמקומות אחרים בעולם. אנו גם מבקשים לזכור את הרציחות והעוולות שביצעו המשטרים האירופיים בקולוניות במהלך המאה ה־19 והמאה ה־20. אנו מבקשים לא לשכוח את העוולות האחרות, ויש רבות כאלה, סביב העולם לאורך ההיסטוריה. הנה כי כן, מחר נציין זאת. נפעל על פי רחשי ליבנו וצו מצפוננו.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו