השאלה האמיתית שצריכה להישאל בדיון על הקמת מכרה פתוח ב"שדה בריר" היא מאיפה נלקחה עזות המצח בכלל להציע להקים מכרה מסוג זה בסמיכות כה רבה לאוכלוסייה (הגם שיש חלופות למיקום המכרה), אך נראה שבארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (לזלזול בבריאות הציבור) הכל אפשרי.
יש המנסים ליצור רושם שהמכרה דומה לילד עם כף ודלי חול בשפת הים, אך האמת היא שמדובר בכרייה המבוצעת בעזרת פיצוצים בתדירות של 2־3 פעמים בשבוע, עם חומר נפץ שיוטמן בתוך קדח בעומק של כמה מטרים, כשהסלעים המפוררים עולים לאוויר בעננת אבק ונאספים בעזרת דחפורים ומשאיות אשר יעבדו במשך 24 שעות ביממה. כל זאת נעשה באזור צחיח ויבש ובקרבה ליישובים - כשאין כל מכשול בין אזור הכרייה והתושבים.
הנזקים הבריאותיים כתוצאה מחשיפה לאבק המכיל בתוכו חומרים רדיואקטיביים וגזי פליטה מהציוד ההנדסי הכבד עלולים להיות מורגשים כבר בתחילת הפעילות, עם הגברה והחרפה של תחלואה נשימתית וגם בנזק בריאותי מצטבר כולל תחלואה בסרטן.
תושבי ערד (או כל יישוב אחר) לא התכוונו בבואם לדור במקום זה להיות אפופים באבק בגופם וברכושם (מעבר לאבק המגיע בסופות חול שהן מתת הטבע) ולחיות בצל פיצוצים עזים המחרידים את שלוותם.
עכשיו נהיה עדים לספין החדש שבו ינסו לשכנע אותנו שצפויים עכשיו פיטורי עובדים, כאשר ממילא מדובר על הפעלת המכרה רק בעוד 8 שנים, (וכמובן לא בשל הצניחה במחירי הפוספטים). במדינה מתוקנת היה צפוי כי הטייקונים ירוויחו אולי קצת פחות ממשאבי הטבע של כולנו ויפעילו מכרה רחוק מתושבים, אבל בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הכל עוד אפשרי.
הכותב הוא רופא מומחה בבריאות הציבור ומרצה בכיר באוניברסיטת חיפה, וכתב את חוה"ד בנושא עבור עיריית ערד שאומצה על ידי משרד הבריאות