1. סיפור המשחק נכתב כבר בדקה השנייה. נגיעת יד ברורה של ברק בדש נתנה למכבי ת"א יתרון מוקדם ופתחה לה את הדרך לניצחון הקל. איפה היה לירן ליאני? איפה היה שופט הרחבה לירן וקסברגר?
לנוכח פערי הרמות, מכבי לא היתה זקוקה לחסדיו של השופט כדי לגבור על ב"ש. היתרון של מכבי בפיזיות, במהירות ובאיכות השחקנים היה בולט, אבל היא גם רצתה יותר ולחמה יותר.
בשעה טובה סוזה זנח את שיטת החידושים וההמצאות וחזר למערך הרגיל והחזק של מכבי עם ארבעה שחקנים בקו האחורי, וזה השתלם לו בגדול.
כשבן חיים ומיכה משחקים במקום המתאים להם ולא כמגינים - זו התוצאה. בן חיים, באחד המשחקים הטובים שלו במכבי, גרם כאבי ראש קשים לאביתר אילוז.
ב"ש הגיעה למשחק ההזדמנות האחרונה, אבל לא נראתה כמו מי שהבינה את זה. היא שיחקה ללא המנהיג הקבוע בהגנה, סוארס, וחסרונו הורגש בכל דקה. בלעדיו ההגנה נראתה רע מאוד.
אלגרבלי ופאיוביץ' התקשו להתמודד מול בדש וההצטרפות של זהבי למרכז הרחבה. ההגנה של האורחים היתה מבוהלת ולא מתואמת, וזה עירער את הביטחון של כל הקבוצה. אג'ידה הצטיין בין הקורות ומנע לבדו תבוסה גדולה.
סוזה שוב ערך חילופים תמוהים, כשללא קשר למתרחש במגרש הוא הכניס את אלברמן וזיו במקום בדש ובן חיים. "בזכותו" משחק שהיה שווה ניצחון מוחץ למכבי, הסתיים בזחילה לשלוש הנקודות.
2. מאמן ב"ש אלישע לוי טעה כשהציב את לוטם זינו בצד ימין של הקישור. זה לא המקום הטבעי שלו והוא התקשה להתמודד מול בן הרוש. האגף הימני של התקפת ב"ש לא היה קיים. בוזגלו וברדה, שמהם מצופה להניע את החלק הקדמי של ב"ש, לא הגיעו לבלומפילד. לא ראינו מהם שום פעולה חיובית באזורים המסוכנים, והאדומים למעשה לא הטרידו את חואן פאבלו.
אם נוסיף את גבאי, שנראה כמו שחקן נוער מול הצמד טיבי את גארסיה, נבין שב"ש שיחקה בעצם ללא התקפה. ככה אי אפשר לנצח בבלומפילד.
לוי ניסה להגיב במחצית השנייה בהכנסתם של סוויסה ופלט, ואיתם ב"ש נראתה מעט טוב יותר אבל לא מספיק כדי להפוך את תמונת המשחק. הובר, כפי שראינו במשחקים הקודמים, הוא שחקן לא רע אבל לא כזה שמסוגל לעשות את ההבדל. הוא החיזוק היחיד שהגיע בחלון ההעברות, וזה לא מספיק כדי לאיים ברצינות על מכבי.
בשורה התחתונה, אפשר לשלוח הבוקר ברכות לאנשי מכבי לרגל האליפות השנייה ברציפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו