"זה אישל מדבר", הוא ספר מבריק שכתב חנוך ברטוב. הספר הוא מונולוג מתמשך של אסף לוויתן, "אישל", היושב על כורסת הפסיכולוג לחשבון נפש. הכינוי הודבק ללוויתן מכיוון שהקדיש 20 שנה מחייו למטרה אחת - פוליטיקאי ששמו אביק סער. הוא היה עוזרו, משרתו, דוברו, שופרו ונושא כליו. כל ישותו היתה היותו "איש של". מפעל חייו היה עיצוב דמותו של סער כמנהיג לאומי והעלאתו לשלטון, וכשהוא עשה את חשבון הנפש, הבין לוויתן שכל חייו היו בזבוז והחמצה, שירות כפוי טובה של איש בלתי ראוי.
גדולתו של הספר היא שמיטב הכזב - אמיתתו. הספר הוא בדיוני, אך הסיפור כל כך אמיתי. שולה זקן, למשל, היא התגלמות תסמונת "אישל". שנים דבקה באולמרט וכל חייה הוקדשו לקריירה שלו. תחושת הכוח האדיר שהלך והצטבר בידיה, תוך כדי העפלתו לצמרת, סיחררה אותה. היא ידעה שהקשר עם אולמרט היה הזדמנות חד־פעמית, שבלעדיו - לעולם לא היתה מגיעה לאפס קצה המעמד והכוח שאליהם הגיעה עימו.
דבקותה באולמרט היתה מוחלטת - היא מחקה את אישיותה, את פרצופה, הקריבה הכל למען הקריירה של הבוס ודבקה בנורמות של אולמרט. אלא שהנורמות של אולמרט בלתי נורמטיביות בעליל בחברה מתוקנת, ולאורך השנים זקן התגלגלה עימו מחקירה לחקירה, מחשד לחשד; פעם אחת הוא ניצל בזכות ההתיישנות, פעם אחרת שיכנע את ביהמ"ש שכגזבר הליכוד לא ידע מה קורה מתחת לאפו ואין לו קשר לחשבוניות הפיקטיביות. אולמרט תמיד ידע להתחמק מהדין ולהפיל את האחריות על אחרים. והיא איתו, מעריצה עיוורת; אינה מפקפקת; לא בוחנת; לא עושה חשבון נפש.
וכשהיה צריך לשתוק בחקירה למענו, עשתה זאת. וכשעורכי דינה הבהירו לה שהיא מסתבכת והולכת, מכיוון שהפעם התחמקותו היא על חשבונה, היא דבקה בנדר שנדרה - להמשיך לסייע לו. אך כשחשה שעניבת החנק מתהדקת סביב צווארה, פקחה עיניים וראתה איך הוא מפיל הכל עליה והיא עלולה לשלם את מלוא המחיר על מעשיה למענו, בעוד הוא ימשיך לחגוג. וכשהוא ואנשיו התנערו ממנה והציגו אותה כמושחתת, נפל לה האסימון.
שולה זקן, כאדם בוגר, אינה יכולה להתחמק מאחריות לשותפותה לדבר עבירה. אלא שכעת, כשהבינה שביזבזה את כל חייה בשירות אדם בלתי ראוי; כשהבינה איך הסתבכה בשירותו ואיך הוא היפנה לה עורף והתנער ממנה כדי לחלץ את עצמו - היא רוצה לדבר.
האינטרס הציבורי מחייב עיסקת טיעון עם דג הרקק כדי להגיע לחקר האמת על אודות מעלליו של מי שהיה ראש הממשלה וחותר בכל מאודו לחזור להיות ראש הממשלה. אם ידבוק פרקליט המדינה בהחלטתו שלא לחתום עם שולה זקן על עיסקה כזאת, תהיה זו החלטה אומללה.
