גם ביום העשירי לחיפושים לא נמצא עדיין קצה זנבו של המטוס המלזי, והגדרת אזור החיפושים הפכה מורכבת - ורחבה מאין כמוה. כפי שכתבנו בעבר, אם המטוס התרסק אל תוך הים, שברים וחפצים שונים היו אמורים לצוף על פני המים. אבל מאחר שלא יודעים איפה לחפש אותם - לא מוצאים. זרמים ורוחות עלולים להסיע את השברים הללו למרחקים ולשבש אפילו עוד את הסיכוי למצוא אותו.
בינתיים, התנהלותה של ממשלת מלזיה בפרשת המטוס הנעלם מעוררת לא מעט שאלות. ההצהרות אינן עקביות, ולפעמים אף סותרות זו את זו. כך, למשל, כאשר דווח לראשונה על כך שהמטוס ביצע פנייה חדה מערבה לאחר שעבר את הנקודה המדווחת האחרונה שלו, והפנייה הזאת נקלטה על מסך המכ"מ הצבאי - מיהר מפקד חיל האוויר המלזי להכחיש את הידיעה. היום הפכה הפנייה הזאת לחלק בלתי נפרד מהגירסה הרשמית, שלפיה המטוס המשיך לטוס כשבע שעות נוספות מערבה - לאחר שביצע את הפנייה.
בסוגריים נשאל איך ייתכן שהמטוס, שבשלב זה כיבה את כל מערכות הזיהוי שלו, חצה את כל מלזיה, כשהמכ"מ הצבאי עוקב אחריו כל הדרך, בהתאם לדיווחים הרשמיים, ודבר לא נעשה? מילא, כשמטוס מתרחק מהגבולות או מחופי הארץ, אפשר לברך ברוך שפטרנו ולהמשיך. אבל כשמטוס לא מזוהה מתקרב אל החוף וחוצה את המדינה לרוחבה - לא עושים דבר? לא מנסים לשאול אותו מי הוא ומה כוונותיו? לא מזניקים מטוסי קרב לעברו? אין צורך להכביר מילים על השוואה מה היה קורה למטוס הזה אילו היה מנסה להתקרב לחופי ישראל...
יש הרגשה שממשלת מלזיה מתנהגת בפרשה כמו פאנל של פרשנים - ולא כחבורת פיקוד. כולם, מראש הממשלה ומטה, מפריחים ספקולציות, סברות כרס ותיאוריות לא מבוססות, משל היו משתתפים בתוכנית טלוויזיה על הנושא - ולא אלה שאמורים לקבל החלטות גורליות. זה יוצר חוסר אמינות. ייתכן שהממשלה המלזית מבצעת מניפולציה במידע שבידיה, אינה חושפת את כולו ומפזרת מסך עשן מסיבותיה שלה: יחסים מתוחים עם שכנותיה, חישובי אחריות ופיצויים עתידיים וכדומה. בשלב זה נראה כי יש גוף אחד החוקר בפרשה, שלדיווחים שלו אפשר להתייחס באמון רב יותר - ה־NTSB - הרשות האמריקנית לבטיחות בתעבורה והגוף המוסמך ביותר בעולם לחקור תאונות אוויריות. משם, יש להניח, יגיע הסיפור האמיתי.
