מספיק לראות את אבא שלי מתמוגג מול הטלוויזיה כדי להרגיש את אווירת החג. כן, חג השלג. הוא מסתכל ומבסוט כאילו מדובר ביום העצמאות וחידון התנ"ך עכשיו נמצא ברגעי השיא שלו. כי למרות התקלות הרבות שעוד ידובר בהן, מותר לדבר גם על הצד היפה של הסערה. את הדיווחים מרחבי הארץ אפשר להשוות לניקוד באירוויזיון: "כמה ירד ברמת הגולן?" זה ה"כמה נתנה לנו דנמרק?" החדש. התמונות בפייסבוק, באינסטגרם ובכלל ברשתות החברתיות, מספרות על אושר. הכל צבוע לבן, תחושה של אירופה באוויר, וכל זה בלי להגיע בכלל לנמל התעופה.
לא היה סיכוי בסוף השבוע להעביר שיחת טלפון בלי להחליף כמה מילים על הקור ועל השלג. שיחות כאלה לא תשמעו בקיץ. כמה חם זה ידוע, את זה יש רוב השנה, בכל שנה. שלג, לעומת זאת, מגיע לעיתים נדירות. השלג כל כך מסעיר אותנו, שבהכנות לקראתו יש את כל המרכיבים של חג מן המניין. קניות של בגדים מיוחדים, מאכלים חמים ושאר הכנות השמורות לאירועים נדירים. תוסיפו לזה שכמעט לא הולכים לבית הספר או לגנים ושהשנה הסערה הגדולה באה ביום שישי, כשכל המשפחה מתכנסת בבית, וקיבלנו פינוק אמיתי.
כאמור, אסור להתעלם מכך שחלק מההתכנסויות היו כפויות, ושחוסר היכולת לצאת מהבית נבע במקרים רבים מתקלות. אבל היו גם רבים אחרים, שממש כמו בכל חג הגיעו אליהם הסבים לספר מעשי גבורה על השלג שהם ראו לפני 50 שנה. הם בחיים לא יסכימו עם אלו שקובעים שהשנה נשברו שיאים. אין סיכוי. הם מוכנים להישבע שבזמנים שלהם השלג היה גבוה יותר ואפילו לבן יותר. עכשיו לך תתווכח עם תמונות שחור־לבן. הסבתות, לעומת זאת, רבות עם האימהות מה מתאים יותר לילדים בקור הזה. מתכונים עוברים בין השכנים, והירקנים עושים קופה חלומית במסגרת הכנות המרקים. לקינוח אנחנו משחקים אותה בריטניה הקטנה ושותים תה.
כיאה לכל חג שמכבד את עצמו, גם לחג השלג יש רבנים משלו, ובמקרה הזה אלו החזאים. אנחנו מקשיבים לכל מילה שהם אומרים. הם יגידו לנו את ההלכות ויקבעו לנו מה ללבוש. יש גם זמני כניסת הסערה בירושלים, בחיפה ובשאר חלקי הארץ. זמני היציאה כבר תלויים לפי איזה חזאי אתם נוהגים. המחמירים, החרדים של חג השלג, קונים תרופות נגד צינון ושפעת מבעוד מועד. בשעות הראשונות של הסערה היה אפשר לראות את החזאים במתח. לאחר היום הראשון היו ישראלים מאוכזבים ששאלו: "מה, זהו? דיברו על משהו הרבה יותר גדול". החזאים חזרו ואמרו שהשיא עדיין לפנינו וליתר ביטחון הכינו את הדרכונים למילוט מהארץ במקרה שטעו. הם הרי הבטיחו ועם ישראל מצפה להצפה. לא פחות. כשהיא הגיעה, אנחת רווחה נשמעה מכיוון התחנה המטאורולוגית בבית דגן. יש סיכוי שהרוחות אפילו התחזקו כתוצאה מכך.
אפילו העובדה שירושלים נותרה נצורה בתאריך סימבולי וכמעט מיסטי - עשרה בטבת - ושהצבא נאלץ לעשות דרכו לשם כמו בשיירות של פעם, לא שינתה לרוב חובבי השלג. בפעם הבאה, יש לקוות, מספר התקלות יפחת.
