המרוץ לבית הלבן: הקמפיינים צדים קולות של יהודים ושל מוסלמים - ומשגרים מסרים סותרים

הדבר הבולט ביותר בניו יורק וניו ג'רזי הוא היעדר כל סממן של הבחירות הקרבות. פה ושם, אחרי מאמצים, התגלו כמה שלטי בחירות בחצרות וגם אלה נגעו רק לבחירות המקומיות או לקונגרס, לא לנשיאות. זה קורה בעיקר כי שתי המדינות הללו מצביעות באופן מסורתי לדמוקרטים והמפלגות לא משקיעות בהן; ואולי גם משום שהציבור הרחב לא אוהב את ההקצנה של שתי המפלגות ושל שני המועמדים.

מצד אחד, ניצב טראמפ שמדבר לקהל התומכים שלו בלי תקינות פוליטית, עם אמירות קשות לעיכול ותומכים שפוגעים בציבורים שלמים כמו בעצרת בניו יורק. מצד אחר, האריס אמנם קיצונית פחות, אבל גם הרבה־הרבה פחות ממלכתית מביידן ומקלינטון למשל, ועל פני הדברים גם הרבה פחות מוכשרת מהם. לאמריקני שאינו חיה פוליטית שני המועמדים קשים לעיכול. יש אמנם נתונים גבוהים בהצבעה המוקדמת, אבל האמריקני הממוצע ילך להצביע ויסתום את האף.

תשדירים בלי סוף

הלן, יהודייה מניו יורק, אומרת כי היא מתגעגעת לוויכוחים שבהם היה אפשר להגיע להבנות עם בסיס משותף. "אני מודאגת כי הבסיס הזה בין המועמדים וקבוצות השוליים התומכות בהם לכאורה לא קיים, וזה סוחף את הציבור הכללי", היא אומרת. נשמע מוכר לאזרחי המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. 

הבחירות נוכחות בכלי התקשורת באופן נרחב במיוחד. בערוצי הספורט למשל בכל פסק זמן במהלך המשחקים ב־NBA (כדורסל), NFL (פוטבול) ו־NHL (הוקי קרח) מוקרנים תשדירי תעמולה - בעיקר של טראמפ - המראים כיצד יחזיר את אמריקה לגדולתה ולעוגנים האמריקניים המסורתיים - משפחה, עוצמה צבאית ומדינית וכלכלה חזקה.

האם זה משפיע על אוהדי הספורט? את לאהל וסייליס מניו יורק פגשתי בתום משחק הניצחון של ברוקלין נטס על שיקגו בולס ב־NBA. לאהל מודאג מבחירת טראמפ. "אסור לאפשר כאוס", הוא אומר. "גם אם אני לא אוהב את קמלה, אבל אני לא רוצה מישהו מטורף המקדם כאוס. המדינה הזו זקוקה לביטחון. בת זוגו סייליס הייתה נחרצת יותר: היא בעד קמלה. וישאל, אמריקני ממוצא הודי, אומר כי הוא היה "שמח להתמקד בסוגיות אמיתיות כמו הכלכלה והחינוך והטיפול במהגרים" כפי שהיו הוריו, אבל "השיח הענייני לא קיים, גם לא באולפנים".

האריס והמטה שלה בוחרים להתמקד בקמפיין בטראמפ. המועמדת הדמוקרטית חורשת שלוש מדינות ביום ומקיימת עצרות רבות. בחמישי ובשישי הייתה בוויסקונסין, בנבאדה ובאריזונה, בשבת טסה לג'ורג'יה, בצפון קרוליינה ובפנסילבניה. בכולן הנאומים מתחילים בשני משפטי עידוד ותקווה וממשיכים ב"טראמפ רוצה לעשות..."

בדיקה של אחת מרשתות הטלוויזיה העלתה כי המילה טראמפ חוזרת בכל נאום 15 פעמים בממוצע. רשת CNN בחנה את הפניות הממוקדות - אותם תשדירי תעמולה הנשלחים לקהלים ייעודיים. לפי הבדיקה, לקהל המצביעים היהודי בפנסילבניה ולקהל המצביעים הערבי־מוסלמי במישיגן נשלחו מסרים סותרים משהו באשר למלחמה בעזה.

באופן רשמי ובהצהרות בעניין ישראל, המילים הנכונות נאמרות אבל האריס מקפידה מאוד לאזן את האמירות בדבר העמידה לצד ישראל המותקפת באמצעות הדאגה לפלשתינים בעזה. מנגד, טראמפ מנסה לטפח את הקול המוסלמי והערבי התומך בו. בביקור בדירבורן שבמישיגן, הנחשבת לבירת המהגרים ממוצא ערבי, הוא הבטיח לדאוג לערביי לבנון, ודיבר על הפסקת אש בעזה.

קונסול ישראל בניו יורק אופיר אקוניס נזהר בדברו על התוצאות האפשריות של הבחירות, ולא מוכן גם להמר על תוצאותיהן. הוא אומר כי מדובר באחד מהמרוצים הכי צמודים שהיו אי פעם בארה"ב, בוודאי בחמישים השנים האחרונות. "אנחנו נעבוד כמובן עם כל ממשל שייבחר. הבחירות משקפות את רצון העם האמריקני, וכבעלת ברית נדע להמשיך לעבוד יחד ובשיתוף פעולה עם הגדולה שבידידותינו, ועל בסיס הערכים המשותפים".

השגת יעדי המלחמה, כפי שהעידו היחסים עם ממשל ביידן, אינה פשוטה וכנראה תהיה קשה יותר עם האריס כנשיאה והשפעות הקו המדיני סטייל אובמה, שאנשיו מקיפים את האריס. אלא שאף אחד לא יכול לחזות כיצד ינהג טראמפ הבלתי צפוי, שסביבו נמצאים לא מעט ממצדדי מדיניות חוץ בדלנית.