בחירה גלובלית: כך משפיעות הבחירות האמריקניות על הזירה הבינלאומית

ביותר מ־70 מדינות מתקיימות השנה בחירות, אולם שום מערכת אינה מתקרבת להשפעה שתהיה לתוצאת המרוץ לבית הלבן. שעה שבישראל מעדיפים שדונלד טראמפ ינצח, בזירות החשובות ביותר של מדיניות החוץ האמריקנית מחוץ למזרח התיכון המצב מורכב הרבה יותר. הנה מבט על שלוש מהן.

סין וטייוואן

אם יש גזרה שבה הדמוקרטים והרפובליקנים רואים את הסיכונים עין בעין, הרי זו ההתמודדות עם האסרטיביות הסינית והכרסום של בייג'ינג בהגמוניה האמריקנית. את מגבלות המסחר שהטיל במהלך כהונתו טראמפ על סין המשיך הנשיא ג'ו ביידן, ובמידה רבה אף החריף (למשל, בהטלת מכסים בשיעור של 100% על מכוניות חשמליות), אך גם שמר על ערוץ תקשורת פתוח עם שי ג'ינפינג. מכיוון שבוושינגטון רואים בסין מתחרה אסטרטגית, נראה שהן האריס והן טראמפ ימשיכו במדיניות התקיפה כלפי בייג'ינג, אך בהבדלי עוצמה. טראמפ, למשל, הודיע כי בכוונתו להטיל מכסים רוחביים של 20% על כלל מוצרי היבוא, אולם במקרה של היבוא מסין יזנק השיעור ל־60%. תזכורת: בארה"ב (בפרט ובמערב בכלל) מאשימים את סין בייצור מתחת למחירי השוק שהורס תעשיות מקומיות.

גם בנוגע לברית עם טייוואן, ספק אם יהיה הבדל משמעותי. ארה"ב היא המגינה הראשית של האי, אולם גם כאן הטון שונה. בעוד האריס הבטיחה לדאוג ליכולתה של טאיפיי להגן על עצמה, טראמפ אמר לאחרונה לעורכי ה"וול סטריט ג'ורנל": נשיא סין "יחשוב פעמיים לפני שיפלוש לטייוואן כי הוא יודע שאני משוגע", ואיים להעלות מכסים ל־200% או אפילו להפסיק כליל את המסחר בתסריט של תוקפנות סינית. בה בעת, לא ברור כיצד ינהג טראמפ ביחס לבריתות הצבאיות שחיזק ביידן באזור הפסיפי - למשל, עם הפיליפינים.

מנגד, את מי מעדיפים בבייג'ינג? באופן רשמי, הרפובליקה העממית הבהירה כי מדובר בעניין פנימי של ארה"ב; באופן לא רשמי, נראה שיש העדפה קלה ביותר להאריס. הסיבה: ניסיון רע עם טראמפ בקדנציה הראשונה שלו, ומשום שהיא נתפסת כצפויה יותר ופתוחה יותר לדיאלוג, כמו ביידן.

ג'יה צ'ינגואו, לשעבר דקאן הפקולטה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת בייג'ינג ויועץ לממשלת סין בהווה, אמר ל־BBC כי האריס עדיפה ולו כדי לשמר את ההתקדמות שנעשתה בתקופת ביידן. מנגד, וו צ'יאנג, פרשן פוליטי בהווה, ובעבר מרצה באוניברסיטת צינגואה בבייג'ינג, העריך בשיחה עם "דויטשה וולה" כי "חזרתו של טראמפ לבית הלבן תהיה רווח גדול לסין, מכיוון שהיא תביא להעמקת השסע הפנים־אמריקני". גם גישת "אמריקה תחילה" הבדלנית של טראמפ יכולה לסייע למימוש החזון הסיני לעולם פוסט־אמריקני.

אירופה ונאט"ו

אם בסין מתייחסים כמעט בשוויון נפש כלפי התוצאה, בריסל - גם כבירת האיחוד האירופי וגם כמטה נאט"ו - נמצאת בדיוק בקצה האחר של הסקאלה. עד כמה? לקראת האפשרות הגוברת לחזרת טראמפ לבית הלבן, הקימה נשיאת האיחוד האירופי "חדר מלחמה", ולפי ה"פייננשל טיימס", בכירים אירופאים נפגשים מדי יום כדי למפות את נקודות התורפה של הגוש.

ב־2018 הטיל ממשל טראמפ מיסים על יבוא אלומיניום ופלדה מאירופה, ואיים גם לעשות זאת גם ביחס למכוניות. לפי ההערכות, התוכנית הרפובליקנית הנוכחית של הטלת מכסים תקטין את היצוא האירופי לארה"ב ב־150 מיליארד יורו בשנה. "נהיה בבעיה עמוקה אם טראמפ יזכה", אמר לעיתון דיפלומט אירופאי. כדי להתמודד עם הבעיה, ועידה של האיחוד כבר בנתה חבילה חדשה, שתאפשר לארה"ב להגדיל את היצוא לאירופה ובכך לטרפד את המכסים.

בעיה מיידית אחרת היא סיוע לאוקראינה. האיחוד האירופי כקולקטיב ומדינות אירופה בנפרד אמנם העבירו לקייב יותר סיוע פיננסי מוושינגטון (כ־47 מיליארד יורו לעומת 25 מיליארד), אולם בתחום הסיוע הצבאי ארה"ב לבדה עשתה הרבה יותר (57 מיליארד יורו לעומת כ־41 מיליארד יורו, במצטבר). לכולם באירופה ברור שאין להם עדיין שום יכולת אפילו להתקרב ליכולות הצבאיות של ארה"ב - והדברים קשורים גם למידת מעורבותה של וושינגטון לנאט"ו.

לאורך הקמפיין חזר טראמפ על תביעתו שחברות נאט"ו יעמדו ברף ההקצאה הנדרש לביטחון - 2% מהתמ"ג שלהן - והזהיר שאחרת יגיד "לרוסיה שתעשה מה שהיא רוצה". בנאט"ו האזינו לדברים בדאגה לא רק כי מדובר בהסרת המטרייה האמריקנית, אלא גם משום שבניגוד לקדנציה הראשונה של טראמפ, מספר המדינות שמשלמות 2% עלה משתיים (מתוך 30 חברות) ל־23 (מתוך 32). בברית כבר נוקטים צעדים לרה־ארגון פנימי כדי להקטין את התלות בארה"ב ובונים גם על הקשר האישי הטוב שנוצר בעבר בין טראמפ לבין מארק רוטה, אז ראש ממשלת הולנד והיום המזכ"ל החדש של הברית.

אוקראינה ורוסיה

אם בבריסל נערכים למלחמת סחר, בקייב נערכים בקדחתנות לאפשרות של סגירת הברז האמריקני. איש אינו יודע כיצד ינהג המועמד הרפובליקני ביחס למלחמה אם ישוב לשדרות פנסילבניה 1600, אבל מהתבטאויותיו לאורך השנה האחרונה היו הרבה מאוד סיבות לדאגה באוקראינה - בעיקר בשל הפסקה של אספקת האמל"ח. טראמפ הבטיח לסיים את המלחמה עוד לפני שיהפוך לנשיא באופן רשמי (ולא פירט כיצד) וקרא לנשיא אוקראינה פחות או יותר "מאחז עיניים". כשנשאל בעימות עם האריס אם ניצחון אוקראיני נמצא באינטרס האמריקני, חמק טראמפ ממתן תשובה, אמר שצריך "לסיים את המלחמה" ונקב בסכומים מנופחים פי ארבעה ממה שארה"ב הוציאה בפועל כסיוע לקייב.

דיווחים בארה"ב הצביעו על כך שלפחות אגף אחד של מקורבי טראמפ יפעל לכפייה של הפסקת אש, כאשר אוקראינה נאנסת לוותר על השטחים שרוסיה כבשה. מנגד, מזכיר המדינה לשעבר מייק פומפאו פרסם ב"וול סטריט ג'ורנל" תוכנית חלומית מבחינת קייב, שכללה הסרת חסמים על מסירת נשק לקייב, אבל זה היה הטקסט המעודד היחיד מבחינת זלנסקי ושותפיו.

אם באוקראינה כך, ברוסיה בדיוק ההפך. לכאורה, מוסקבה הרשמית אינה תומכת בשום צד, להוציא מקרה אחד שבו פוטין אמר בחיוך שהיה "מעדיף את האריס". בפועל, התקשורת הקרמלינית לועגת לאורך הבחירות למועמדת הדמוקרטית, ולעיתים יש חפיפה ממש מלאה בין התכנים המוקרנים לצופה הרוסי לבין מה שנאמר בעצרות של טראמפ.

מיקרוסופט הוציאה דוח שחשף כיצד קבוצות רוסיות הפיצו פייקים נגד האריס, וממש בסוף השבוע האחרון הצביע המודיעין האמריקני על רוסיה כאחראית לפייק תורן, שנועד לזרוע כאוס בג'ורג'יה ולפגוע בדמוקרטים. לאלה מתווספים המאמץ הצבאי הרוסי לכבוש כמה שיותר שטחים במזרח אוקראינה ולהשלים את כיבוש מחוזות דונצק ולוהנסק לקראת אפשרות של כפיית משא ומתן אם טראמפ יזכה; מנגד, גם את המבצע האוקראיני לכיבוש חלקים במחוז קורסק הרוסי אפשר לקרוא כהיערכות לניצחון רפובליקני וכדי שאפשר יהיה לנהל חילופי שטחים במשא ומתן עתידי.