צמוד מתמיד: הבחירות בארה"ב מגיעות לישורת האחרונה

שלושה שבועות לנעילת הקלפיות בבחירות לנשיאות ארה"ב, ואף אחד, אבל ממש אף אחד, לא יודע כיצד הן יסתיימו. צריך להדגיש שזה לא תמיד היה כך. ב־2008, ואחר כך ב־2012, היה ברור שאובמה יגבר על יריביו הרפובליקנים, ג'ון מקיין ומיט רומני (בהתאמה).

הברדק, או ליתר דיוק הפער בין מה שמראים הסקרים בשבועות שלפני הבחירות לבין תוצאות האמת החל ב־2016. אז התרחש "ברבור שחור" סטטיסטי, ובשורה של מדינות שבהן טראמפ פיגר אחרי המועמדת הדמוקרטית הילארי קלינטון בתוך טווח טעות הדגימה הוא ניצח בתוצאות האמת (רק בזכות שיטת האלקטורים, למרות שקיבל פחות קולות מיריבתו).

על מה שקרה בבחירות 2020 בהן ניצח המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן, סבורים רבים במפלגה הרפובליקנית סבורים רבים עד היום שהבחירות נגנבו, ולו בגלל השיטה שמאפשרת במדינות רבות להצביע אפילו בלי תעודת זהות. מבחינתם, החלטות בתי המשפט שבחירות 2020 לא זויפו לא מעלות ולא מורידות.

כעת מגיעות בחירות 2024, והפעם למעשה אי אפשר ללמוד מהסקרים דבר. שכן לא רק שבמדינות המפתח התוצאות נמצאות בטווח טעות הדגימה, אלא שבמקרים רבים הסקרים ממש מנוגדים. קחו למשל את פנסילבניה, מדינה הכרחית לשני המועמדים כדי להגיע ליעד הנכסף של 270 אלקטורים. על פי סקר "סיינה פולס" ו"ניו יורק טיימס" סגנית הנשיא האריס מקבלת 50% מקולות המצביעים, ואילו טראמפ מגיע ל־47% בלבד. כלומר, פנסילבניה שלה, אמנם בתוך טעות הדגימה, אבל בפער גדול יחסית.

אלא שסקרים אחרים באותה פנסילבניה ממש הניבו תוצאות הפוכות. על פי "רידפילד־ווילטון" טראמפ מוביל באחוז אחד על האריס, 48-47. גם על פי סקר "וול סטריט ז'ורנל" הנשיא לשעבר נהנה מיתרון זעיר של אחוז, 46-45. מה כל הסתירות הפנימיות האלה אומרות על תוצאות האמת? כלום ושום דבר. ואם כבר מדברים על פנסילבניה, ב־2022 ג'ון פטרמן המגושם, הלא מוכר והגמלוני ניצח שם בפער את ד"ר אוז הכריזמטי, הוורבלי והמוכר בכל בית באמריקה במרוץ לסנאט. הסקרים, אגב, הצביעו על קרב צמוד.

אותה תופעה של סקרים מנוגדים או צמודים יש גם במישיגן, באריזונה, בנבדה, ועוד. במקומות אחרים הסקרים פשוט צמודים. בוויסקונסין, למשל, שלושה סקרים מהשבוע שעבר נתנו 49%, או 48%, גם לטראפ, גם להאריס. ועכשיו לך תנבא מי ייקח.

גם במישור הארצי יש משאלים שמראים כי טראמפ מנצח עם יותר מ־300 אלקטורים, כלומר הרבה מעל הרף הנדרש של 270. זה למשל מה שמראה פורטל RCP מאתמול (ב'). "הניו יורק טיימס", לעומת זאת, כבר העניק להאריס 290 אלקטורים לפני כמה שבועות. בימים האחרונים, בעקבות מה שנראה כהיחלשות של האריס שמייד נדון בה, האריס מקבלת 276.

שתי התחזיות, חשוב להדגיש, מתבססות על פילוח מגמות בקרב מצביעים שעדיין לא החליטו. בלי פילוח כזה הקרב כאמור עדיין פתוח לחלוטין. אגב, אם יש דבר אחד שאף סקר לא מעניק לטראמפ - זו תמיכת הרוב האמריקני. כזכור, בארה"ב צריך להשיג ניצחון במדינות, לאו דווקא ברוב הציבור. טראמפ אפילו לא שואף לתוצאה כזו.

בתוך ערפל הסקרים הזה בימים האחרונים ישנם בכל זאת סימנים להיחלשות של האריס. בצפון קרוליינה, שהיתה מדינה מתנדנדת, סקרי השבועיים האחרונים מראים על יתרון עקבי לטראמפ. גם בסקרים הארציים, שכאמור אינם קובעים מי ייבחר, סגנית הנשיא מקבלת פחות נקודות.

הרפובליקנים, אגב, משוכנעים שהמצב בפועל עוד הרבה יותר טוב. לדברי פעילים במפלגה, "ניסיון העבר מלמד שתומכי טראמפ חוששים להביע את דעתם בסקרים, או אפילו רוצים לבלבל את הסוקרים".

אולי מסיבות אלה הדמוקרטים נמצאים במה שנראה כמו לחץ אמיתי. אפילו הנשיא לשעבר ברק אובמה יצא בימים האחרונים לשכנע בוחרים ופעילים במדינה הקריטית. "אנחנו לא רואים את רמת ההתלהבות שהיתה כאשר אני התמודדתי - צריך לעבוד יותר קשה ולהתגבר", צולם אובמה אומר במטה המצביעים השחורים. "זה המצב גם בברונקס", הוסיף בקול נמוך.

המסר של אובמה הוא חלק מקמפיין געוואלד שהדמוקרטים מפעילים מהרגע שהאריס קיבלה את המועמדות, אולי מפני שהם יודעים כי היא מועמדת חלשה. היא עצמה חוזרת ואומרת מעל כל במה, "אנחנו האנדרדוג בבחירות האלה. אסור להיות שאננים". ברור שהיא, אובמה, קלינטון וכל האחרים שנקראו לדגל מנסים באמצעות הפחדה להמריץ את פעילי המפלגה. ובכל זאת, ללב מתנגבת מחשבה שיש להם סיבה טובה לדאגה.